יום שבת, 25 בפברואר 2012

Blood and liquor are thicker than water (על אהבת אחים וליקר הדרים)

הפוסט הזה נכתב בצורה קצת שונה. כלומר, בדרך כלל אני קודם חושבת מה אני רוצה להכין, קונה חומרי גלם, מצלמת אותם, מכינה את המנה ואז מצלמת גם אותה. מה שגורם לזה שאחר כך אני נתקעת עם הרבה מאוד חומרי גלם. כשזה שוקולד זה אחלה, כשזה בצל, זה קצת פחות מלהיב. את הארטישוק נתתי לאמא שלי, זה הדבר הכי יצירתי שעלה לי בראש לעשות איתו. אבל שוב אני סוטה מהנושא.

הפוסט הזה כאמור, עבד קצת אחרת. זה התחיל בזה שאחי האמצעי נתן לי לשתות ליקר אתרוגצ'לו שהוא הכין (כן,כן, מאתרוגים). עכשיו, אני אוהבת את אחי מגיל קטן (כלומר, מהרגע שהוא הפסיק להרביץ לי, אי שם ביסודי) אבל שמתי לב שאחרי האתרוגצ'לו הזה, התחלתי לאהוב אותו אפילו קצת יותר. גילוי נאות יחייב אותי לומר, שמרבית סוגי היין, הליקרים או הקוקטיילים יגרמו לי להרגיש ככה אחרי כוס אחת, בהיותי לא עמידה לאלכוהול בעליל. אבל בכל זאת, האתרוגצ'לו הזה היה ממש טעים ובעיקר מאוד מיוחד. כמו אחי.

כן, יש להודות בכך שאחי הוא בחור ייחודי. או במילים אחרות, מדובר בטעם נרכש. פינת האינדבידואליסט? נכתבה עליו. האיש לא יכול לעשות משהו כמו כולם.
לדוגמא, רוב האנשים קונים אתרוג פעם בכמה חגי סוכות, במקרה הטוב. אחי יקנה חמישה קילו אתרוגים מתימני זקן בשוק הפשפשים ואז ימצא כל מיני דברים מקוריים לעשות איתם.


דוגמא נוספת היא שיחה שנערכה בינינו לא מזמן, ולהלן ציטוט מדוייק:
אחי: "חבל שלא נזכרת בזה קודם".
אני: "אבל דיברתי איתך על זה לפני שלושה שבועות"
אחי: "היית צריכה לזהות שאני לא מקשיב".
אמרתי לכם - מקורי. 


אבל האמת היא שהבחור, מעצב במקצועו, גם יצירתי ומוכשר במיוחד. במסגרת יחסי הגומלין בינינו, הוא בנה לי במו ידיו את המטבח בבית (כולל האי) וחסך לי עשרות אלפי שקלים, ואילו אני דואגת עד היום להזכיר לו שיש מגירה אחת שהוא עדיין לא התקין (מוכשר, מוכשר, אבל שיגמור כבר את המטבח למען השם). 

אז כאמור, בהתאמה מושלמת לאיש, גם הפוסט הזה נבנה אחרת. קודם היה האתרוגצ'לו ואחר כך הלכתי לחפש אתרוגים. מצאתי אותם (באופן מפתיע ולא צפוי) אצל תימני זקן בשוק הפשפשים. הזקן מצדו היה כל כך המום מזה שלא התמקחתי איתו על המחיר, שהוא הוסיף לי עוד אתרוג אחד בחינם לשקית. הוא גם הסביר לי שאלה אתרוגים תימניים ולכן הם גדולים במיוחד (ככל הנראה בניגוד לאחיהם הקטנים ה"רגילים" שלא גדלו לצלילי שושנה דמארי).



אחר כך גיליתי שאחי גם הכין ריבת אתרוגים וחשב שישמור אותה רק לעצמו. נו, אז הוא חשב. כיוון שהייתי צריכה גם לטעום, גם להכין וגם לצלם, צנצנת אחת הגיעה לביתי ולא עמדה לה עוד זכות השיבה. שנאמר, אתרוג משוחרר לא יוחזר.

אתמול הייתי בשוק הפשפשים, והתימני עדיין שם, עם אתרוגי שושנה דמרי והכל. מה שכן, לא חייבים לסוע לשוק הפשפשים לחפש אתרוגים.  אני יודעת, אינדבידואליזם זה נחמד ואנחנו גם אוהבים אלכוהול, אבל בכל זאת יש גבול. 


אז אפשר בהחלט להכין את הליקר הזה גם עם פירות הדר אחרים (לימון, אשכולית). אני הוספתי תבלינים כמו פרחי לבנדר ללימון, וכוכבי אניס לאשכולית אדומה. את הריבה הכנתי עם מקלות קינמון, תרמילי הל ומסמרי ציפורן. בקיצור, בהתאם למסורת המשפחתית, זה הזמן להפגין יצירתיות. תתפרעו. יצא לכם מיוחד ונהדר. בדיוק כמו אחי.



ליקר הדרים:


המצרכים:
7-8 אתרוגים (או 12 לימונים, או 10 אשכוליות אדומות - תלוי בגודל)
750 מ"ל כוהל 96%
מים
600 גרם סוכר
תבלינים (אם רוצים)

להכנה:
  1. מנקים היטב את פירות ההדר (כדי להסיר שאריות ריסוס, אם יש).
  2. באמצעות קולפן קולפים את הקליפה הצבעונית הדקה. משתדלים בלי החלק הלבן, שיש בו מרירות.
  3. מכניסים את הקליפות לצנצנת ומכסים באלכוהול.
  4. סוחטים את פירות ההדר ושומרים את המיץ (אפשר להקפיא).
  5. אם רוצים להכין ריבת אתרוגים (המתכון בהמשך), שומרים את  החלק הלבן של האתרוגים ואת הגרעינים.
  6. משהים שבוע לספיגת טעמים.
  7. אחרי שבוע מסננים את האלכוהול.
  8. שמים כוס מיץ הדרים (אם נשאר לכם פחות מיץ זה גם בסדר) ומשלימים את המיץ עם המים לכמות של 750 מ"ל (אפשר גם להשתמש רק במים).
  9. מרתיחים את הנוזל עם הסוכר עד שכל הסוכר נמס. מצננים.
  10. מערבבים את האלכוהול עם סירופ הסוכר, ומעבירים לבקבוקים.
  11. לא חייבים לשמור במקרר, אבל לדעתי הליקר הכי טעים כשהוא קר. !Salut



הפינה הירוקה (זה לא שאנחנו קמצנים, אנחנו פשוט שומרים על הסביבה ולא זורקים שום דבר)
נו, אז קילפתם פירות הדר לרוב ונתקעתם עם סטוק מרשים של פירות הדר קלופים. הנה כמה הצעות במסורת "דן חסכן":

  1. את הלימונים סחטו למיץ והקפיאו בתבניות של קוביות קרח או תבניות מאפינס קטנות (בכמות של 1/2 כוס). תקבלו כמות מדודה של מיץ לימון בשלוף לכל שימוש מטבחי, החל מלימונדה וכלה בסלט פסטה ועוף ברוטב לימון וצלפים.
  2. אשכוליות -  יחלוף עוד שבוע עד שהליקר יהיה מוכן, אך אל דאגה! לא נשאיר אתכם נטולי אלכוהול בינתיים. ממיץ האשכוליות אפשר להכין קוקטייל ערק אשכוליות, ביחס של 1/3 מידה ערק ל- 3/4 מידה מיץ אשכוליות (עם או בלי נענע). מגישים עם קרח. 
  3. ואם בכל זאת מצאתם אתרוגים, הקליפה הלבנה הבשרנית שלהם מתאימה להכנת ריבה מרירה מתוקה ומאוד מיוחדת, לפי המתכון של אחי:
ריבת אתרוגים:


המצרכים:
קליפות אתרוגים ששהו באלכוהול
הקליפה הלבנה הספוגית של האתרוגים, חתוכה לקוביות
500-750 גרם סוכר
מעט מים
גרעיני אתרוג
תבלינים (מקלות קינמון, גרעיני הל, מסמרי ציפורן)

להכנה:

  1. משרים את קוביות קליפת האתרוגים במים למשך מספר ימים ומחליפים מדי פעם את המים (כדי להוציא את המרירות).
  2. צוררים את הגרעינים והתבלינים בבד או בכלי שנועד לכך.
  3. בסיר גדול מניחים את קוביות האתרוגים, הקליפות שנותרו מהכנת הליקר, הסוכר, מעט מים ואת הגרעינים והתבלינים.
  4. מבשלים עד שמקבל צבע ענברי ועובר את "מבחן הצלחת" (45 דקות לערך).
  5. כדי לוודא שהריבה מוכנה בודקים באמצעות "מבחן הצלחת". מטפטפים מעט ריבה על צלחת ששהתה במקפיא ומעבירים אצבע באמצע. אם הפס נשאר והריבה לא חוזרת וסוגרת את הפס סימן שהיא מוכנה. 
  6. מעבירים לצנצנות מעוקרות ושומרים במקרר.



ורק בשביל שלום הבית, יובהר, שיש לי עוד אח, צעיר יותר אבל נהדר לא פחות, שיופיע בקרוב בפוסט משלו. Stay tuned.

יום חמישי, 16 בפברואר 2012

Exercising is a skinny b... - part 1 (פוסט ראשון על אימוני כושר ומתכון לסלט פסטה)



כפי שסיפרתי לכם בעבר אני אינני חובבת ספורט. למעשה אני מעדיפה לא לעשות כלום. כן, כלום הוא בהחלט ענף הספורט החביב עליי. אני לא סתם אומרת את זה. בחנתי ענפי ספורט רבים ומגוונים לפני שהגעתי למסקנה הזו.


במסגרת זו התמחיתי בעיקר באחד מענפי הספורט הכי פופולריים בעולם המערבי - רכישת מנויים לחדרי כושר מבלי לעשות בהם שימוש. אל תזלזלו, אין זה דבר של מה בכך. אתה צריך להתמודד עם רגשות אשם על אי ההתעמלות ועל בזבוז הכסף, במקביל. לא פשוט, גם לאלה שגודלו על ידי אבות פולנים. אכן, מדובר בענף ספורט אתגרי מתפתח, שאם רק היו בו אליפויות, הייתי זוכה בוודאי. זאת אחרי שבאחת העונות רכשתי במיטב כספי 15 אימונים אישיים (בנוסף על המנוי החודשי), ומימשתי רק שלושה מהם. אלופה או לא? 


הייתי די מרוצה מהישגי בענף הספורט המתפתח, אך פחות מהישגי בתחום רכישת ג'ינסים. למרבה האכזבה, רגשות אשם, גם מרובים, לא ממש שורפים קלוריות. לבסוף הבנתי שאין מנוס, ואם אני רוצה לכבוש את אליפות הג'ינס, עליי להתחיל להזיז את ישבני לכיוונו (תרתי משמע). אז החלטתי לבחון ענפי ספורט חלופיים. 

ככה הגעתי לביקראם יוגה. ביקראם יוגה, הוא כמו כל יוגה אחרת, רק שהוא מבוצע ב- 38 מעלות צלסיוס. שמעתם נכון. 38 מעלות צלסיוס. במילים אחרות מדובר בקדימון לגהינום. אתה גם נדרש להתעמל, וגם עולה בלהבות בו בזמן. מצד שני, זה נשמע די הגיוני כשהם מבטיחים לך שככה גם תשרוף קלוריות בטירוף, לא?
אז הלכנו. אני וחברתי האומללה מ', שסחבתי אותה לצורך חיזוק נפשי.  הישר לתוך הטירוף. "הושיטו את היד קדימה, והרימו רגל אחת לאחור", הורה לנו אמנון, האיש והריבועים (בבטן). זה באמת לא היה נורא, אני כזכור בחורה בעלת איזון פנימי חזק, ויכולה לשמור על שיווי משקל עם רגל אחת באוויר. "עכשיו", הנחה, "העבירו את הרגל מעל לראש ותפסו אותה בשתי ידיים מול הפנים". אה..... מה? חזור שנית? נדמה לי שהתבלבלת בין אנשים לבין בצק. אולי בעצם התכוונת לאפות פרעצלים אנושיים בחום הזה?

מילא זה, אבל בשיעורים האלה עמדה מקדימה, ממש מול המדריך, בגובה שרירי הבטן שלו, בחורה. בשל החום העז (ולא משום סיבה אחרת כמובן) היא לבשה משהו שלקרוא לו 'סרט' יהיה הגדרה מרחיבה. למעשה היא לבשה שניים כאלה, עליון ותחתון. בצבעים תואמים כמובן. היא גם עשתה את כל התנועות בצורה מושלמת ולא נפלה אף פעם. היא גם לא ממש הזיעה. ברור. כי בכלל לא היה חם. לבושתי אני מודה כי בתוך עשר דקות מתחילת השיעור הראשון היא זכתה לכינויי לא מאוד מפרגן, שהתייחס למקצוע שלה. צר לי, כפי שציינתי בעבר, אנחנו שונאים נשים בסקיני ג'ינס ששוכחות לאכול, ועוד יותר כאלה שלובשות סרטים ועושות את כל התנועות בלי להזיע, ב- 38 מעלות חום.


בנוסף לכל הצרות, אמנון לא הירשה לנו לדבר בשיעורים, וטען שאם אנחנו יכולות לדבר תוך כדי האימון, אנחנו לא מתאמנות מספיק טוב. גם לסבול, גם בחורות מעצבנות וגם אי אפשר להתלונן? אני חושבת שזה היה הרגע שנשברתי. הפסקתי ללכת אחרי ארבעה שיעורים בלבד. לא לפני שעשיתי מנוי לחצי שנה. אמרתי לכם, אלופה!

עם כן, סיכום עד כאן: ביקראם יוגה זה לא בשבילי. חזרתי לענף הספורט החביב עליי, ושקלתי להתמחות בינתיים בענף ספורט פופולארי לא פחות - הפיכת הליכונים למתלי מעילים.


עם זאת, כידוע, מי שמתעמל, בכל ענף ספורט שהוא, צריך להחזיר אנרגיה באמצעות פחמימות ולבנות שרירים באמצעות חלבונים. בשביל זה בדיוק נועד סלט הפסטה עם העוף ברוטב לימון. מה שכן, כדי שאף אב מזון לא ירגיש מקופח, יש בו גם מיונז, כדי לייצג נאמנה את השומנים. כי אם יש דבר אחד שביקראם יוגה כן לימדה אותנו, זה שאיזון, זה דבר מאוד מאוד חשוב...








סלט פסטה עם עוף ברוטב לימון וצלפים


המצרכים:


300 גרם פסטה קצרה וחלולה (קצת יותר מחצי שקית)
400 גרם חזה עוף פרוס (כמו לשניצל)
1 לימון סחוט
1/2 כוס מיונז
3 בצל ירוק חתוך לעיגולים דקים
1/2 בצל סגול קצוץ דק
2 כפות צלפים
כף שמן זית
מעט שמן (קנולה, חמניות) לצליית הבשר
מלח, פלפל


להכנה:

  1. מכינים את הפסטה עד לדרגת אל דנטה.
  2. במקביל צולים את חזה העוף במחבת עם מעט שמן, עד שמשחים יפה משני הצדדים.
  3. מניחים בקערה גדולה את שני סוגי הבצלים ואת מיץ הלימון וממתינים מספר דקות (כדי שהבצל יאבד קצת חריפות ויקבל חמצמצות נעימה).
  4. מוסיפים את המיונז, המלח והפלפל.
  5. אם הצלפים גדולים קוצצים אותם גס, ואם קטנים מוסיפים בשלמותם.
  6. כשהעוף מוכן, חותכים לקוביות בגודל הפסטה שהשתמשתם. אני, באופן אישי, מעדיפה לקרוע אותו לחתיכות באמצעות שני מזלגות.
  7. מוסיפים את העוף לתערובת הרוטב. מערבבים.
  8. מסננים את הפסטה מהמים, מוסיפים למסננת כף שמן זית ומערבבים. מצננים מעט את הפסטה.
  9. מוסיפים את הפסטה לרוטב ומערבבים היטב.
  10. מתקנים תיבול.
  11. טעים מאוד כשחמים, אבל עוד יותר אחרי לילה במקרר.

פינת האינדבידואליסט:

  1. לא חייבים לצלות עוף. הסלט משתדך מצויין עם שאריות בשר או דג (כמו עוף או דג צלוי שנשארו מארוחת שבת, או רוסטביף ואפילו הכנתי אותו פעם עם סלמון מעושן ויצא מעולה). 
  2. אפשר להכין עם סוג אחד בלבד של בצל, ירוק או סגול.
  3. מי שאוהב קצת יותר עוקצני, יכול להוסיף כף חרדל דיזון חריף.
  4. מי שיסורי המצפון לא מניחים לו, יכול להפחית את כמות המיונז. פחות טעים, אבל עדיין די מוצלח.
בפוסטים הבאים, פרוייקט הדרים, עוגת הביסקוויטים של סבתא שלי וכמובן פרקים נוספים בתחום אימוני הכושר. Stay tuned.

יום שבת, 4 בפברואר 2012

for god's sakes, haven't the jewish people suffered enough? (ארוחה זוגית לכבוד וולנטיין)

המייל שקיבלתי באמצע חודש ינואר, היה נורא מלחיץ:
"Only one month left!".
מיד פתחתי אותו. הרי נותר רק עוד חודש, ולא בחורה כמוני תיתפס לא מוכנה. זו היתה טעות. מתברר שהמאורע הזה, שדורש חודש של הכנות, והתראות ממוחשבות, הוא לא אחר מוולנטיין. באמת? כבר? וולנטיין? haven't the Jewish people suffered enough?

אני מודה שאף פעם לא הבנתי את העניין הזה עם וולנטיין. גם לא כשהייתי עמוק בתוך תיבת נוח. ניחא טו' באב. הנה חג שאני יכולה להבין. דבר ראשון, כמיטב המסורת היהודית רבת השנים דואגים לרווקים – כי התשובה היא שלא סבלנו מספיק ולמה שרק אנחנו נסבול. דבר שני באים בלבן ומדברים במונחים של חטיפה, סחיטה באיומים ואשם תורם. נו, לזה אני ממש יכולה להתחבר בתור עורכת דין.

וולנטיין לעומת זאת מדבר בשפה שונה לגמרי. לא ברור לי למה, לקראת ה"חג" הזה, כל קניון בסביבה נראים כאילו דובון 'כפת לי ביצע שם פיגוע התאבדות. ולא סתם דובון 'כפת לי פשוט. לא, לא. המדובר בדובוני 'כפת לי דור שלישי. עם קשתות שיוצאות מהבטן.
אני גם לא מבינה את הכפייתיות הזאת ללבבות וחיות פרוותיות בצבעים של אדום וורוד. את הלב הוורדרד שלי אני מעדיפה צלוי על שיפוד, ולא מכוסה פרווה.
במיוחד קשה לי לסלוח על שוקולד זול, נטול אחוזי קקאו, או, רחמנא ליצלן, צימקאו (עוד המצאה שמקשרת בין סבל ליהודים). וזה שעוטפים אותו בנייר אדום מבריק, לא עושה אותו פחות מבחיל. 


מצד שני, אני מודה שיש הרבה דברים שאני לא מבינה, ומי בכלל אמר שאני חייבת להבין הכל. ואולי פשוט, כמו שג' אומר, "בשביל לעשות לאהוב שלך גוד טיים - גם סיבה לא לגיטימית היא סיבה מספקת"


אז בהתאם למסורת היהודית רבת השנים לפיה "אין מה לעשות, פוגרום זה פוגרום", קבלו ארוחה רומנטית זוגית. הרעיון היה לייצר ארוחה שנראית מושקעת, אבל תשאיר אתכם עם מספיק אנרגיות (ולא בשביל לנקות את המטבח). אז בחרתי מתכונים שנראים מרשימים, אבל ממש לא מסובכים להכנה. אתם לא חייבים לספר את זה לאף אחד, פשוט תגידו :"בשבילך אני מוכן להשקיע את כל הזמן שבעולם".


אה, ואל תדאגו, על אף הלבבות -
No care bears were harmed in the making of this post*

ארוחה זוגית לוולנטיין





קוקטייל למצב רוח רומנטי 





זוכרים שנשאר לכם סירופ דובדבנים מעוגת השוקולד והדובדבנים? אז קצת ממנו בתחתית כוס קאווה וסגרתם עניין. 


מרק וישיסואז (קרם כרישה ותפוח אדמה)





מצרכים:
50 גרם חמאה
3 כרישה קצוצות (החלק הלבן בלבד)
1 בצל קצוץ
3 מקלות סלרי קצוצים
1 שן שום קצוצה
1 תפו"א קלוף וחתוך לקוביות
3 כוסות ציר ירקות (או מים עם כף אבקת מרק)
ו חבילת שמנת


להכנה:

  1. ממיסים את החמאה בסיר.
  2. מוסיפים את הכרישה, הבצל, הסלרי והשום, מערבבים, מנמיכים את האש ומבשלים 15 דקות, עד שמתרכך אך לא משחים. מערבבים מדי פעם.
  3. מוסיפים את הציר ותפוח האדמה ומביאים לרתיחה. מנמיכים את האש, מכסים ומבשלים 20 דקות.
  4. מצננים מעט וטוחנים במוט בלנדר (או במעבד מזון). מביאים לסף רתיחה, מוסיפים את השמנת ומביאים שוב לסף רתיחה.
פינת האינדבידואליסט: עזבו אתכם - Why mess with perfection?


בליני מהירים (עם שמנת וביצי סלמון)




מצרכים (לתריסר בליני):
1 כוס קמח תופח מאליו
ביצה
חצי כוס (+כף) חלב
קורט מלח
שמנת חמוצה
ביצי סלמון


להכנה:
  1. מנפים את הקמח עם המלח לקערה. מכינים גומה באמצע הקמח.
  2. בקערה טורפים את הביצה עם חצי כוס החלב. מוסיפים את הביצה והחלב לתערובת הקמח תוך כדי טריפה, עד שהבלילה חלקה. אם היא קשה לערבוב, אפשר להוסיף כף של חלב.
  3. משהים במקרר חצי שעה.
  4. מחממים מחבת לחום בינוני וממיסים מעט חמאה.
  5. מניחים כף מהתערובת ומשטחים מעט. מטגנים עד להזהבה מכל צד. (שימו לב שהבליני די שמנמנים, כך שצריך להקפיד שהם יהיו מוכנים גם באמצע)
  6. מניחים כפית שמנת על כל בליני, ומעליה מעט ביצי סלמון.
פינת האינדבידואליסט: במקום ביצי סלמון, אפשר להשתמש במחית פטריות כמהין, שמוכרים במעדניות וגם בחלק מהסופרים. צנצנת קטנה, שמספיקה לחמישים בליני בערך, עולה 26 ש"ח.

סלט ארטישוק וגבינת פיקורינו





מצרכים:


לסלט:
1 צנצנת ארטישוק מתובל בשמן (של PONTI, להשיג בסופר במדף של השימורים)
צרור עליי רוקט/רוקולה/גרגר נחלים
חופן פיסטוקים קלופים וקלויים במחבת
שבבי גבינת פיקורינו (באמצעות קולפן)


לרוטב:
1/4 כוס שמן מצנצנת הארטישוק
1/2 כוס שמן זית
1/2 3 כפות חומץ שרי או בן יין אדום
מלח, פלפל לבן


להכנה:
  1. מסננים את הארטישוק מהשמן ושומרים אותו בצד.
  2. מכינים רוטב ויניגרט: מכניסים את כל חומרי הרוטב לצנצנת ומנערים היטב.
  3. מערבבים את העלים הירוקים בקערה, עם הפיסטוקים ומעט מהרוטב. 
  4. מסדרים חצי מהארטישוקים על כל צלחת. מעליהם עורמים את תערובת העלים.
  5. מפזרים מעל את שבבי גבינת הפיקורינו.
  6. מזלפים מעט רוטב.
פינת האינדבידואליטס: במקום פיקורינו אפשר להשתמש גם בפרמז'ן או גבינה דומה.

מוס שוקולד מושחת





מצרכים:
1 מיכל שמנת מתוקה
1 כוס חלב
250 גרם שוקולד מריר, חתוך לקוביות
2 ביצים
1/4 כוס סוכר
קורט מלח


* המצרכים מתאימים להכנת שש מנות בערך, תלוי בגודל הכלים. אם אתם מכינים רק לשניים, חלקו את כל המצרכים לחצי, ופעלו לפי המתכון.


להכנה:
  1. מניחים בבלנדר את השוקולד, הביצים, הסוכר והמלח.
  2. מביאים את החלב והשמנת לידי רתיחה, בסיר.
  3. יוצקים את תערובת החלב והשמנת החמה לתוך הבלנדר ומערבלים דקה אחת במהירות נמוכה.
  4. יוצקים לתוך ספלונים קטנים או כוסות יין.
  5. מקררים במקרר שעתיים לפחות ורצוי יותר.
פינת האינדבידואליסט: לא מספיק לכם מוס שוקולד שחיתותי בשניה וחצי עבודה? הקציפו מיכל שמנת מתוקה עם כפית נס קפה וכף סוכר, ועטרו את כוסות מוס השוקולד, לאחר הקירור.



עד כאן. לקפה של הבוקר שלמחרת, אתם לא באמת צריכים מתכון...


ואם אנחנו כבר באוירה זוגית, יש לבלוג דף חדש בפייסבוק. פרגנו באיזה לייק. מבטיחה להחזיר הרבה חום ואהבה :-)