יום שבת, 28 בינואר 2012

אשה בורחת מבשורה - סיפורה של מנה (פוסט ויזואלי נטול מתכון)

כשפרסמתי את הפוסט הראשון, שאל אותי מישהו בתגובה, איזו בשורה אני נושאת עימי, שאין בעשרות בלוגים אחרים. אני מצדי השבתי שהיחיד שאני מכירה שנשא עימו בשורה היה ישו, שגם אותו לא בדיוק הכרתי באופן אישי, ושבכל מקרה, למיטב ידיעתי, זה לא ממש קידם אותו בחיים. במחשבה שניה, וכמו שחברי י' ציין, בכל זאת הבלוג שלו היה אחד הפופולאריים בכל הזמנים. דיון מעניין, אבל אני סוטה מהנושא.
אז גילוי נאות - הבלוג הזה לא נושא עימו בשורה, והוא אכן מצטרף לעשרות אם לא מאות ואלפי בלוגי אוכל ברחבי העולם. אני חושבת שמה שמשותף לכל האנשים האלה, וגם לי, הוא שאנחנו לא נושאים עימנו בשורה, אבל אנחנו כן אוהבים מאוד אוכל. להסתכל, להריח, לטעום, לצלם, לבשל. ולאכול. אנחנו מאוד, מאוד, אוהבים לאכול.
מה שמייחד אותנו מכל מיליוני האנשים האחרים שאוהבים אוכל, הוא שאנחנו גם מרגישים צורך לחלוק את האהבה שלנו עם העולם. יש שיגידו שאנחנו בעלי אישיות אקסטרוורטית*. שיגידו, זה עדיף על פרברטית.
אז כיוון שאני אוהבת אוכל, וכבר סיכמנו שמסיבה לא ברורה אני מרגישה צורך לחלוק את החוויה הזו עם אחרים, חיפשתי דרך לעשות את זה. ככה הגעתי לצילום.
הכל התחיל ביום שהכנתי מקרונים (העוגיות, לא הפסטה). כן, כן, אימת כל אופה באשר הוא. פרוייקט מסנן בכל תוכנית בישול-ריאליטי שמכבדת את עצמה. המון עבודה, בשביל עיגול קטן אחד. ועונג צרוף בכל ביס. 
אז כאמור הכנתי מקרונים (על פי המתכון המעולה של מיה מבצק אלים, שעשתה דוקוטורט בנושא). אל יקל בעיניכם הדבר. מדובר בפרוייקט שמתחילים אותו שלושה ימים מראש, הוא מורכב מזיליון חלקים, וכמו כל פרוייקט אטום אחר, הוא יכול להשתבש בכל רגע, והתוצאה תהא הרת אסון. אלא שהם הצליחו המקרונים. ממש. עם רגל קצף והכל. כמו בתמונות. כלומר, כמו בתמונות של כולם חוץ משלי. בתמונות שלי הם יצאו כמו עוגיות סנדביץ' של שלוש חבילות ב- 10 ש"ח. יומיים עבודה, וכל מה שמקבלים בתמונות זה עוגיות סדנביץ'?
ברגע הזה הבנתי שאני צריכה עזרה ודחוף, וככה הגעתי לקורס סטיילינג וצילום מזון של דניה ויינר ודיאנה לינדר (ממתכוניישן). הן עזרו לי למצוא את הדרך להעביר את ההנאה שלי מאוכל בתמונות. מכירים את הפתגם "where there is a will there is a way"? אז אצלי זה עבד קצת להיפך. ברגע שמצאתי את הדרך, התעורר בי הרצון לשתף אחרים. וכיוון שבדרך כלל גם יש לי מה להגיד בכל מיני נושאים, חשבתי שזו הזדמנות טובה לא פחות מאחרות, לשתף גם בזה. 

ולמה אני חופרת לכם? (לא חופרת, אומר א', מדקדקת בפרטים...) גם כדי לנסות להסביר קצת מה אני עושה פה, וגם כי ביום חמישי האחרון השתתפתי בסדנת צילום וסטיילינג - On Location, של דניה ודיאנה, בשיתוף עם ה - Kitchen Market בנמל תל אביב. לאנשים כמוני - ארבע שעות של עונג צרוף. בחרנו מנה וליווינו אותה שלב אחרי שלב, מחומרי הגלם בשוק, דרך ההכנה במטבח, ועד למנה המוגמרת, שהיתה טעימה כמו שהיא יפה. אז הנה, לאוהבי האוכל באשר הם, סיפורה של מנה.


ובהזדמנות, סורו ל- Kitchen Market. יופי של מקום!


פולנטה, עם פירות ים, ארטישוק, ברוקולי ואפונה


סיור בשוק -








תנו כבוד לארטישוק - 



במטבח -






כמה יפה, ככה טעים!



בפוסט הבא, חזרה לשגרה. פרוייקט מתכונים חגיגי לוולנטיין. stay tuned.

אישיות פתוחה, מוחצנת , בעלת אינטרקציה מרובה עם הסביבה וצורך להתבלט

5 תגובות:

  1. מקסים, תודה רבה על הפרגון. היה כיף ללמד אותך וגם חייבת להודות שלמדנו ממך. שמחה שנוכל להמשיך לראות עבודות דרך הבלוג

    השבמחק
  2. בים המלח שמים יותר מלח?

    השבמחק
    תשובות
    1. בים המלח עושים פילינג מלח

      מחק
  3. אני מגיבה שוב בתקווה שהפעם יראה אור....קריא נעים מצחיק מספר סיפור וגם משקף את האווירה השמחה של צילום און לוקיישן.
    I'LL STAY TUNED
    בטייטל אנונימוס אך המגיבה תזוהה כנורית פלד

    השבמחק