 |
| ניו יורק בלילה - מראה מגשר ברוקלין |
המשקל, אלקטרוני ומתוחכם, ובעל בטריה חדשה למדי, סרב להגיב. כרגיל, הקוסמוס בדרכו הפטרנליסטית היה קצת יותר חכם ממני. ככל הנראה הוא סבר שכמה שעות בלבד, אחרי ששילמתי overweight בשדה התעופה בלונדון, אני עדיין לא בשלה להתמודד עם המחיר האמיתי של ה- overweight מהטיול הזה.
אז כן, נסענו חברי הטוב ש' ואנוכי כשהנהנתנות והשחיתות חרוטות על דגלנו. לא פסחנו על אף שוק איכרים, יריד מזון, או מזנון מפורסם, ושירטטנו מסלולים הנעים בין דוכן המבורגרים ששמו נישא למרחוק, דרך מסעדות משפחתיות, ועד למסעדות יוקרה מעוצבות, שבהן המלצרים מתנשאים ומבטאם הצרפתי מותיר אותך מהנהן בתקווה שלא הזמנת כרגע את הבקבוק הכי יקר בתפריט היין.
ולמי שדאג, תיבלנו את הטיול בקצת תרבות, אבל ממש בקטנה - מספר הופעות, סיורים ברחבי הערים, ואפילו נכנסנו למוזיאון אחד, שזה 100% יותר מכמות המוזיאונים שנכנסתי אליהם בכל נסיעותיי לחו"ל בעשר השנים האחרונות. הרי כבר אמרתי לכם, כזו אני, נהנתנית חסרת בושה וחסרת קולטורה.
אז הנה, my two cents, לגבי מקומות שאהבתי בניו יורק. בפוסט הבא, my two pennies worth, לגבי מקומות שאהבתי בלונדון.
*קישורים לאתרים בלחיצה על הכותרת
*קישורים לאתרים בלחיצה על הכותרת
התור המשתרך מחוץ ל- Shake Shack מקיף חצי ממדיסון סקוור פארק, ולוקח בממוצע שעה. כדאי להגיע עם הרבה סבלנות, ומצויידים בשתיה. אבל מבצע זה מבצע, ההמתנה משתלמת ובגדול, ובינתיים תבנו רעב למה שנחשב על ידי רבים כהמבורגר הכי טוב בניו יורק. ואם כבר עמדתם בתור, תשקיעו בעצמכם - תוסיפו cheese fries ומילק שייק וניל או root beer float וכמו שש' אומר - תתפללו שאלוהים יסלח לכם.
ל-Etaly, הממלכה של השף מריו באטלי, נכנסו אחרי שהגענו ל- Shake Shack בפעם הראשונה מורעבים וללא יכולת להתמודד עם התור האין סופי. הסתובבנו בין מוצרים המזון השונים ומעוררים התאבון, לבין שלל המסעדות שבמתחם והתקשינו להחליט מה נראה לנו טעים יותר. עד שנתקלנו ברוטיסרי, וב- Rib eye stake sandwich וידענו שמצאנו את ארוחת הצהריים שלנו. קינחנו בקפה ומבחר קטן מחנות השוקולד. אחת העסקאות המשתלמות בניו יורק.
 |
| לא לדאוג, זו רק חצי מנה |
 |
| קפה ושוקולד - כדאי להשאיר מקום לקינוחים שתפגשו בדרך |
תעשו לעצמכם טובה, תבואו בחבורה ותזמינו דבר ראשון Peking duck. אחרי שתסיימו איתו, תחליטו אם בא לכם עוד משהו (אבל תוותרו על המרקים, לדעתי הם בכמה רמות מתחת לכל שאר המנות שמוגשות כאן). אנחנו התחלנו את הערב בסיור קטן בשוק של צ'יינה טאון, סיימנו בהליכה ברגל לגשר ברוקלין (ראו תמונה בתחילת הפוסט), במרחק כמה דקות, והרגשנו כמו דמויות בסרט על ניו יורק.
 |
| אני אומרת לכם שהברווז נתן חייו בשמחה למנה הזו |
 |
| לפנות ערב בשוק הפירות בצ'יינה טאון (ואלה רק הפירות שהצלחתי לזהות) |
Ed's Lobster Bar
למקום של אד הגעתי במקרה. שוטטתי מצ'יינה טאון לכיוון הסוהו, כשנתקלתי בשלט. מה אגיד לכם, my kind of place - קטן, עם אוירה מזמינה, אהבה לפירות ים ותפריט אלכוהול מוצלח. רק כשחיפשתי את המקום כדי לכתוב עליו התברר לי שמדובר במוסד ניו יורקי עם עוד שני סניפים.
 |
| Oysters & Lobster ale |
אצא לי השוקה
Union square farmers market
תבואו בבוקר רעבים,ותפתחו באיזה שוקו ממחלבה מקומית, או סיידר תפוחים, תמשיכו בלחם טרי, חריץ גבינה, ופטל או אוכמניות, ותקנחו בבראוניז או סקונס עם שוקולד וצימוקים. האפשרויות אין סופיות, הצבעוניות עושה טוב בלב, וזו הפתיחה המושלמת ליום קניות בניו יורק. ואם בקניות עסקינן, כדאי לפתוח את הקניות ב- DSW, חנות הנעליים המדהימה שבסמוך. כי איך אומרים -
If you're going to kick ass, you need kickass shoes!
הרבה כבר נכתב על השוק המקורה בצ'לסי, והגם שהניו יורקרים חושבים שהם הצליחו לשמור עליו בסוד, מדובר באחת האטרקציות היותר מוכרות לפודיס בניו יורק. כל אחד ימצא שם מה שהוא אוהב, מאוכל איטלקי, דרך מזון אורגני ועד לממתקי רטרו משנות ה- 70'. מה שכן, לא כולם יודעים, שאחרי או לפני הסיבוב בשוק, כדאי להיכנס ל- Lobster place, להזמין לובסטר שלם (או לובסטר רול להיסטניסטים שלא אוהבים לפרק דברים עם הידיים), לארוז אותו ב - high line box ולעלות לערוך פיקניק ב - High line הסמוך.
ולמי שהפרוטה מצוייה בכיסו -
Nobu
תגיעו בצהריים, לפני השעה 14:00, אחרי סיבוב בצ'יינה טאון, סוהו או טרייבקה, ותזמינו את ה- Omakase ארוחת טעימות לפי בחירת השף. ככל הנראה השף בחר את המנות שלו לפני כמה שנים טובות, כי בשנת 2005 כשאכלתי שם בפעם הראשונה קיבלתי בדיוק את אותן מנות. זה לא ממש משנה, הן מדהימות ולא אכפת לי לקבל את אותן מנות, בדיוק, בכל פעם שאני מגיעה לשם. לצערי, החלטתי לנסות את העדשה החדשה שקניתי דווקא שם, ולכן התמונות יצאו מטושטשות משהו. אבל תנוח דעתכם, הן חגיגה לעיניים, לא פחות משהן חגיגה לחך.
מסעדת סטייקים מעולה, והפתיחה שלנו למסע הקולינרי בניו יורק. רק בשביל הלחם שהם מגישים שווה להגיע לכאן וגם הקוקטיילים משובחים. אנחנו עשינו טעות טקטית והזמנו שני סטייקים. זאת היתה טעות, כי למרות שהגענו רעבים ביותר, הצלחנו לסיים רק חצי מהמנות. לא מקום זול, בלשון המעטה, אבל שווה בהתחשב בזה שלדעתי המקום מצליח להתמודד עם פיטר לוגר האגדית, ובלי שצריך לנסוע לברוקלין.
כאמור - בפוסט הבא הגיגים על לונדון. Stay tuned!
