יום שבת, 25 בפברואר 2012

Blood and liquor are thicker than water (על אהבת אחים וליקר הדרים)

הפוסט הזה נכתב בצורה קצת שונה. כלומר, בדרך כלל אני קודם חושבת מה אני רוצה להכין, קונה חומרי גלם, מצלמת אותם, מכינה את המנה ואז מצלמת גם אותה. מה שגורם לזה שאחר כך אני נתקעת עם הרבה מאוד חומרי גלם. כשזה שוקולד זה אחלה, כשזה בצל, זה קצת פחות מלהיב. את הארטישוק נתתי לאמא שלי, זה הדבר הכי יצירתי שעלה לי בראש לעשות איתו. אבל שוב אני סוטה מהנושא.

הפוסט הזה כאמור, עבד קצת אחרת. זה התחיל בזה שאחי האמצעי נתן לי לשתות ליקר אתרוגצ'לו שהוא הכין (כן,כן, מאתרוגים). עכשיו, אני אוהבת את אחי מגיל קטן (כלומר, מהרגע שהוא הפסיק להרביץ לי, אי שם ביסודי) אבל שמתי לב שאחרי האתרוגצ'לו הזה, התחלתי לאהוב אותו אפילו קצת יותר. גילוי נאות יחייב אותי לומר, שמרבית סוגי היין, הליקרים או הקוקטיילים יגרמו לי להרגיש ככה אחרי כוס אחת, בהיותי לא עמידה לאלכוהול בעליל. אבל בכל זאת, האתרוגצ'לו הזה היה ממש טעים ובעיקר מאוד מיוחד. כמו אחי.

כן, יש להודות בכך שאחי הוא בחור ייחודי. או במילים אחרות, מדובר בטעם נרכש. פינת האינדבידואליסט? נכתבה עליו. האיש לא יכול לעשות משהו כמו כולם.
לדוגמא, רוב האנשים קונים אתרוג פעם בכמה חגי סוכות, במקרה הטוב. אחי יקנה חמישה קילו אתרוגים מתימני זקן בשוק הפשפשים ואז ימצא כל מיני דברים מקוריים לעשות איתם.


דוגמא נוספת היא שיחה שנערכה בינינו לא מזמן, ולהלן ציטוט מדוייק:
אחי: "חבל שלא נזכרת בזה קודם".
אני: "אבל דיברתי איתך על זה לפני שלושה שבועות"
אחי: "היית צריכה לזהות שאני לא מקשיב".
אמרתי לכם - מקורי. 


אבל האמת היא שהבחור, מעצב במקצועו, גם יצירתי ומוכשר במיוחד. במסגרת יחסי הגומלין בינינו, הוא בנה לי במו ידיו את המטבח בבית (כולל האי) וחסך לי עשרות אלפי שקלים, ואילו אני דואגת עד היום להזכיר לו שיש מגירה אחת שהוא עדיין לא התקין (מוכשר, מוכשר, אבל שיגמור כבר את המטבח למען השם). 

אז כאמור, בהתאמה מושלמת לאיש, גם הפוסט הזה נבנה אחרת. קודם היה האתרוגצ'לו ואחר כך הלכתי לחפש אתרוגים. מצאתי אותם (באופן מפתיע ולא צפוי) אצל תימני זקן בשוק הפשפשים. הזקן מצדו היה כל כך המום מזה שלא התמקחתי איתו על המחיר, שהוא הוסיף לי עוד אתרוג אחד בחינם לשקית. הוא גם הסביר לי שאלה אתרוגים תימניים ולכן הם גדולים במיוחד (ככל הנראה בניגוד לאחיהם הקטנים ה"רגילים" שלא גדלו לצלילי שושנה דמארי).



אחר כך גיליתי שאחי גם הכין ריבת אתרוגים וחשב שישמור אותה רק לעצמו. נו, אז הוא חשב. כיוון שהייתי צריכה גם לטעום, גם להכין וגם לצלם, צנצנת אחת הגיעה לביתי ולא עמדה לה עוד זכות השיבה. שנאמר, אתרוג משוחרר לא יוחזר.

אתמול הייתי בשוק הפשפשים, והתימני עדיין שם, עם אתרוגי שושנה דמרי והכל. מה שכן, לא חייבים לסוע לשוק הפשפשים לחפש אתרוגים.  אני יודעת, אינדבידואליזם זה נחמד ואנחנו גם אוהבים אלכוהול, אבל בכל זאת יש גבול. 


אז אפשר בהחלט להכין את הליקר הזה גם עם פירות הדר אחרים (לימון, אשכולית). אני הוספתי תבלינים כמו פרחי לבנדר ללימון, וכוכבי אניס לאשכולית אדומה. את הריבה הכנתי עם מקלות קינמון, תרמילי הל ומסמרי ציפורן. בקיצור, בהתאם למסורת המשפחתית, זה הזמן להפגין יצירתיות. תתפרעו. יצא לכם מיוחד ונהדר. בדיוק כמו אחי.



ליקר הדרים:


המצרכים:
7-8 אתרוגים (או 12 לימונים, או 10 אשכוליות אדומות - תלוי בגודל)
750 מ"ל כוהל 96%
מים
600 גרם סוכר
תבלינים (אם רוצים)

להכנה:
  1. מנקים היטב את פירות ההדר (כדי להסיר שאריות ריסוס, אם יש).
  2. באמצעות קולפן קולפים את הקליפה הצבעונית הדקה. משתדלים בלי החלק הלבן, שיש בו מרירות.
  3. מכניסים את הקליפות לצנצנת ומכסים באלכוהול.
  4. סוחטים את פירות ההדר ושומרים את המיץ (אפשר להקפיא).
  5. אם רוצים להכין ריבת אתרוגים (המתכון בהמשך), שומרים את  החלק הלבן של האתרוגים ואת הגרעינים.
  6. משהים שבוע לספיגת טעמים.
  7. אחרי שבוע מסננים את האלכוהול.
  8. שמים כוס מיץ הדרים (אם נשאר לכם פחות מיץ זה גם בסדר) ומשלימים את המיץ עם המים לכמות של 750 מ"ל (אפשר גם להשתמש רק במים).
  9. מרתיחים את הנוזל עם הסוכר עד שכל הסוכר נמס. מצננים.
  10. מערבבים את האלכוהול עם סירופ הסוכר, ומעבירים לבקבוקים.
  11. לא חייבים לשמור במקרר, אבל לדעתי הליקר הכי טעים כשהוא קר. !Salut



הפינה הירוקה (זה לא שאנחנו קמצנים, אנחנו פשוט שומרים על הסביבה ולא זורקים שום דבר)
נו, אז קילפתם פירות הדר לרוב ונתקעתם עם סטוק מרשים של פירות הדר קלופים. הנה כמה הצעות במסורת "דן חסכן":

  1. את הלימונים סחטו למיץ והקפיאו בתבניות של קוביות קרח או תבניות מאפינס קטנות (בכמות של 1/2 כוס). תקבלו כמות מדודה של מיץ לימון בשלוף לכל שימוש מטבחי, החל מלימונדה וכלה בסלט פסטה ועוף ברוטב לימון וצלפים.
  2. אשכוליות -  יחלוף עוד שבוע עד שהליקר יהיה מוכן, אך אל דאגה! לא נשאיר אתכם נטולי אלכוהול בינתיים. ממיץ האשכוליות אפשר להכין קוקטייל ערק אשכוליות, ביחס של 1/3 מידה ערק ל- 3/4 מידה מיץ אשכוליות (עם או בלי נענע). מגישים עם קרח. 
  3. ואם בכל זאת מצאתם אתרוגים, הקליפה הלבנה הבשרנית שלהם מתאימה להכנת ריבה מרירה מתוקה ומאוד מיוחדת, לפי המתכון של אחי:
ריבת אתרוגים:


המצרכים:
קליפות אתרוגים ששהו באלכוהול
הקליפה הלבנה הספוגית של האתרוגים, חתוכה לקוביות
500-750 גרם סוכר
מעט מים
גרעיני אתרוג
תבלינים (מקלות קינמון, גרעיני הל, מסמרי ציפורן)

להכנה:

  1. משרים את קוביות קליפת האתרוגים במים למשך מספר ימים ומחליפים מדי פעם את המים (כדי להוציא את המרירות).
  2. צוררים את הגרעינים והתבלינים בבד או בכלי שנועד לכך.
  3. בסיר גדול מניחים את קוביות האתרוגים, הקליפות שנותרו מהכנת הליקר, הסוכר, מעט מים ואת הגרעינים והתבלינים.
  4. מבשלים עד שמקבל צבע ענברי ועובר את "מבחן הצלחת" (45 דקות לערך).
  5. כדי לוודא שהריבה מוכנה בודקים באמצעות "מבחן הצלחת". מטפטפים מעט ריבה על צלחת ששהתה במקפיא ומעבירים אצבע באמצע. אם הפס נשאר והריבה לא חוזרת וסוגרת את הפס סימן שהיא מוכנה. 
  6. מעבירים לצנצנות מעוקרות ושומרים במקרר.



ורק בשביל שלום הבית, יובהר, שיש לי עוד אח, צעיר יותר אבל נהדר לא פחות, שיופיע בקרוב בפוסט משלו. Stay tuned.

תגובה 1:

  1. חחחח את הורסת!!
    הריבה נראת מוצלחת ביותר :)

    השבמחק