London bridge is coming down? (המשך המסע הקולינרי)

היה זה קיץ שלא ישכח ולא יסלח.

נראה לי שאיך שירדתי מהמטוס, עדיין מחייכת בגלל היום המדהים שהיה לי בלונדון, מישהו החליט ש- Over weight זה לא מספיק, ועל כל ההנאה הזו צריך ולשלם בגדול. ואני אומרת את זה מכיוון שמרגע שחזרתי למשרד, לא הפסקתי לעבוד כל הקיץ. אני לא מדייקת. הפסקתי לעבוד לפעמים. כדי לישון.

אני חושבת שהפנמתי שהמצב קשה כשהבן שלי אמר באחד הימים, כששוב אספתי אתו מאמא שלי אחרי שמונה בערב, אוחזת בצ'ופר כזה או אחר,  "את האמא שעובדת קשה הכי טובה בעולם".

אין מה לומר, הילד הזה יודע את דרכו לליבי ולארנקי. כי אין הרבה דברים שגורמים לי לפתוח את הארנק כמו יסורי מצפון אימהיים. קלישאה? אולי. אבל קלישאה יהודית במיטבה. מה שכן, אני חושבת שמאז הוא קיבל צ'ופרים בכל פעם שאספתי אותו באיחור, דהיינו, על בסיס יומיומי.

ואיך אומר הפתגם? All work and no play makes jack a dull boy? מתברר שזה נכון גם לבנות, לא רק לבנים. ככה זה כשכבמקום מתכונים מחפשים פסקי דין, במקום פוסטים כותבים מסמכים, ובמקום תמונות מצלמים נספחים. 

דומה איפוא, כי המסקנה המתבקשת היא אחת - הגיע הזמן לצ'יפור עצמי, בשלה העת לחופשה נוספת. במיוחד כשזו הקודמת השאירה כזה טעם של עוד. רגע לפני שאני עולה על המטוס לעבר הרפתקאות קולינריות חדשות (למעשה כמה חודשים טובים, אבל אין צורך תמיד להיצמד לעובדות היבשות), הגיע הזמן לקיים הבטחות, ולספר על אלה שכבר עברתי.

אז הנה - לונדון, המסע הקולינרי המלא.

כפי שתראו, זה אכן פלא, שעם כל מה שאכלנו, ה- London bridge לא נפל כשחצינו אותו.
*קישורים לאתרים בלחיצה על הכותרת

נוטיג היל

Portobello Road Market

האמת צריכה להאמר, למעט מסעדה אחת, לגביה יורחב בהמשך, המסעדות הלונדוניות לא הרשימו אותנו. השווקים לעומת זאת, היו עניין אחר לגמרי.

שוק פורטבלו

 בכל כתבה על לונדון מוזכר השוק הזה, ששוכן ברחוב הראשי של שכונת נוטינג היל. מה שלא כתוב בכל הכתבות, הוא שבהמשך הרחוב, אחרי שוק העתיקות והמציאות, שוכן שוק אוכל מעניין לא פחות (אם לא יותר). מגיעים אליו בדיוק בשלב שבו כבר עייפים מכל החפצים הלא אכילים בעליל שמוכרים בחלק הראשון של הרחוב.

שוק האוכל בפורטבלו

  נא להכיר, מלך הקוקוס

וזמרי החצר

Brick Lane Market

בריק ליין שוכן בלב האזור הבנגלי של לונדון באיסט אנד, ומורכב מערבוביה משעשעת של דוכני ושווקי מזון, ירידי מעצבים, חנויות וינטג' שוות יותר (וגם פחות), והרבה הרבה אוירה. כיוון שהוא פחות מוכר (קשה למצוא אותו על המפה של האנדרגראונד) יש שם הרבה פחות תיירים מהשוק בפורטבלו. 

פותחים את הבוקר ב-Brick Lane Bakery, עומדים בתור בשביל בייגל עם לקס או חלה קטנה ומודים לאלוהים על ההמצאות הקולינריות של אבותינו בגולה.

כדי שלא תהיו רעבים, אחרי כל המציאות בחנויות הוינטג' ודוכני המעצבים, אפשר לסור לאחד מכמה מפעלים או מחסנים ישנים שהוסבו לשמש שווקי אוכל. השווקים מורכבים מדוכני אוכל מכל ארץ שרק תוכלו לחשוב עליה, וגם כמה כאלה שלא.

דים סם מאודים עם בשר וירקות

מדגם לא מייצג של דוכני מזון

קינוחים מושחתים

קינוחים מושחתים 2 (ענני מרנג)

ולבעלי המצפון - קינוחים קצת פחות מושחתים 

Spitalfields Market

לשוק בספיטפילד הגעתי בטעות. בעודי מנסה למצוא את דרכי מהשוק בבריק ליין לתחנת האוטובוס, התחיל לרדת גשם ונכנסתי בטעות לתוך שלולית. חוויה לא נעימה כשלעצמה, ועוד פחות נעימה בנעלי סירה של קרוקס (הנעליים אמנם לא נרטבות, אבל זה בגלל שכל המים נשארים בתוך הנעל). חיפשתי מקום לספוג את המים מהנעל, נכנסתי לבית קפה קטן ופתוח לשני הצדדים, וכשיצאתי מהצד השני גיליתי שאני באמצע שוק ענקי. השוק הזה ברובו שייך לאמנים ומעצבים, ויצאתי משם עם כמה מציאות. אבל המציאה הכי גדולה היתה דוכן ענקי של פאדג', שהיה שווה כל שלולית לונדונית מצויה.

פאדג' 

YAUATCHA

המסעדה היחידה בה אכלנו ששווה היה לכתוב עליה הביתה, היא מסעדת דים-סם סופר טרנדית בלב הסוהו. המחיר בהתאם והמארח יתנשא מעליכם, אבל האוכל שווה כל פני. 
אם תגיעו בצהריים תוכלו להנות מעיסקית משתלמת למדי שגם חוסכת את כאב הראש למי שמתקשה עם תפריטים. התפריט פה ענקי, וקשה לדעת מה לבחור. מצד שני גם הסיכוי לנפילה הוא די אפסי.
אני נהנתי שם כל כך שחזרתי ביום האחרון בלונדון לארוחת פרידה. עכשיו אתם מבינים את החיוך שירדתי איתו מהמטוס.

מצד שמאל מעלה בכיוון השעון: שומאי חזיר ושרימפס, סטיקי רייס עטוף בעלה לוטוס, שומאי סקלופס

בשר צבי בבצק פריך

בפוסט הבא, שלא יאחר לבוא (בניגוד לזה האחרון), לחם קופים עם שום ופרמז'ן. Stay tuned.

First we took Manhattan (יומן מסע מצולם לניו יורק ולונדון)

ניו יורק בלילה - מראה מגשר ברוקלין

כשחזרתי הביתה, אחרי שישה ימים בניו יורק וארבעה ימים בלונדון, ועוד לפני שפרקתי, ניגשתי למשקל. אני מסכימה שזה כנראה לא הדבר הכי חכם לעשות אחרי טיול שלא ניתן להגיד אותו, אלא כקולינרי, אבל התקשתי לשלוט בעצמי. שילוב של רפלקס מותנה עם צורך פולני בהלקאה עצמית אחרי שהרשית לעצמך להנות במקום לשבת לבד בחושך.

המשקל, אלקטרוני ומתוחכם, ובעל בטריה חדשה למדי, סרב להגיב. כרגיל, הקוסמוס בדרכו הפטרנליסטית היה קצת יותר חכם ממני. ככל הנראה הוא סבר שכמה שעות בלבד, אחרי ששילמתי overweight בשדה התעופה בלונדון, אני עדיין לא בשלה להתמודד עם המחיר האמיתי של ה- overweight מהטיול הזה.

אז כן, נסענו חברי הטוב ש' ואנוכי כשהנהנתנות והשחיתות חרוטות על דגלנו. לא פסחנו על אף שוק איכרים, יריד מזון, או מזנון מפורסם, ושירטטנו מסלולים הנעים בין דוכן המבורגרים ששמו נישא למרחוק, דרך מסעדות משפחתיות, ועד למסעדות יוקרה מעוצבות, שבהן המלצרים מתנשאים ומבטאם הצרפתי מותיר אותך מהנהן בתקווה שלא הזמנת כרגע את הבקבוק הכי יקר בתפריט היין. 

ולמי שדאג, תיבלנו את הטיול בקצת תרבות, אבל ממש בקטנה - מספר הופעות, סיורים ברחבי הערים, ואפילו נכנסנו למוזיאון אחד, שזה 100% יותר מכמות המוזיאונים שנכנסתי אליהם בכל נסיעותיי לחו"ל בעשר השנים האחרונות. הרי כבר אמרתי לכם, כזו אני, נהנתנית חסרת בושה וחסרת קולטורה.

אז הנה, my two cents, לגבי מקומות שאהבתי בניו יורק. בפוסט הבא, my two pennies worth, לגבי מקומות שאהבתי בלונדון.
*קישורים לאתרים בלחיצה על הכותרת

Shake Shack

התור המשתרך מחוץ ל- Shake Shack מקיף חצי ממדיסון סקוור פארק, ולוקח בממוצע שעה. כדאי להגיע עם הרבה סבלנות, ומצויידים בשתיה. אבל מבצע זה מבצע, ההמתנה משתלמת ובגדול, ובינתיים תבנו רעב למה שנחשב על ידי רבים כהמבורגר הכי טוב בניו יורק. ואם כבר עמדתם בתור, תשקיעו בעצמכם - תוסיפו cheese fries ומילק שייק וניל או root beer float וכמו שש' אומר - תתפללו שאלוהים יסלח לכם.

את הצילומים של התור האין סופי חסכתי לכם

Eataly 

ל-Etaly, הממלכה של השף מריו באטלי, נכנסו אחרי שהגענו ל- Shake Shack בפעם הראשונה מורעבים וללא יכולת להתמודד עם התור האין סופי. הסתובבנו בין מוצרים המזון השונים ומעוררים התאבון, לבין שלל המסעדות שבמתחם והתקשינו להחליט מה נראה לנו טעים יותר. עד שנתקלנו ברוטיסרי, וב- Rib eye stake sandwich וידענו שמצאנו את ארוחת הצהריים שלנו. קינחנו בקפה ומבחר קטן מחנות השוקולד. אחת העסקאות המשתלמות בניו יורק. 

לא לדאוג, זו רק חצי מנה

קפה ושוקולד - כדאי להשאיר מקום לקינוחים שתפגשו בדרך

Amazing 66

תעשו לעצמכם טובה, תבואו בחבורה ותזמינו דבר ראשון Peking duck. אחרי שתסיימו איתו, תחליטו אם בא לכם עוד משהו (אבל תוותרו על המרקים, לדעתי הם בכמה רמות מתחת לכל שאר המנות שמוגשות כאן). אנחנו התחלנו את הערב בסיור קטן בשוק של צ'יינה טאון, סיימנו בהליכה ברגל לגשר ברוקלין (ראו תמונה בתחילת הפוסט), במרחק כמה דקות, והרגשנו כמו דמויות בסרט על ניו יורק.

אני אומרת לכם שהברווז נתן חייו בשמחה למנה הזו

לפנות ערב בשוק הפירות בצ'יינה טאון (ואלה רק הפירות שהצלחתי לזהות)

Ed's Lobster Bar

למקום של אד הגעתי במקרה. שוטטתי מצ'יינה טאון לכיוון הסוהו, כשנתקלתי בשלט. מה אגיד לכם, my kind of place - קטן, עם אוירה מזמינה, אהבה לפירות ים ותפריט אלכוהול מוצלח. רק כשחיפשתי את המקום כדי לכתוב עליו התברר לי שמדובר במוסד ניו יורקי עם עוד שני סניפים. 

Oysters & Lobster ale

אצא לי השוקה

Union square farmers market

תבואו בבוקר רעבים,ותפתחו באיזה שוקו ממחלבה מקומית, או סיידר תפוחים, תמשיכו בלחם טרי, חריץ גבינה, ופטל או אוכמניות, ותקנחו בבראוניז או סקונס עם שוקולד וצימוקים. האפשרויות אין סופיות, הצבעוניות עושה טוב בלב, וזו הפתיחה המושלמת ליום קניות בניו יורק. ואם בקניות עסקינן, כדאי לפתוח את הקניות ב- DSW, חנות הנעליים המדהימה שבסמוך. כי איך אומרים -

If you're going to kick ass, you need kickass shoes!

Chelsea market

הרבה כבר נכתב על השוק המקורה בצ'לסי, והגם שהניו יורקרים חושבים שהם הצליחו לשמור עליו בסוד, מדובר באחת האטרקציות היותר מוכרות לפודיס בניו יורק. כל אחד ימצא שם מה שהוא אוהב, מאוכל איטלקי, דרך מזון אורגני ועד לממתקי רטרו משנות ה- 70'. מה שכן, לא כולם יודעים, שאחרי או לפני הסיבוב בשוק, כדאי להיכנס ל- Lobster place, להזמין לובסטר שלם (או לובסטר רול להיסטניסטים שלא אוהבים לפרק דברים עם הידיים), לארוז אותו ב - high line box ולעלות לערוך פיקניק ב - High line הסמוך.

ולמי שהפרוטה מצוייה בכיסו - 

Nobu

תגיעו בצהריים, לפני השעה 14:00, אחרי סיבוב בצ'יינה טאון, סוהו או טרייבקה, ותזמינו את ה- Omakase ארוחת טעימות לפי בחירת השף. ככל הנראה השף בחר את המנות שלו לפני כמה שנים טובות, כי בשנת 2005 כשאכלתי שם בפעם הראשונה קיבלתי בדיוק את אותן מנות. זה לא ממש משנה, הן מדהימות ולא אכפת לי לקבל את אותן מנות, בדיוק, בכל פעם שאני מגיעה לשם. לצערי, החלטתי לנסות את העדשה החדשה שקניתי דווקא שם, ולכן התמונות יצאו מטושטשות משהו. אבל תנוח דעתכם, הן חגיגה לעיניים, לא פחות משהן חגיגה לחך.

BLT

מסעדת סטייקים מעולה, והפתיחה שלנו למסע הקולינרי בניו יורק. רק בשביל הלחם שהם מגישים שווה להגיע לכאן וגם הקוקטיילים משובחים. אנחנו עשינו טעות טקטית והזמנו שני סטייקים. זאת היתה טעות, כי למרות שהגענו רעבים ביותר, הצלחנו לסיים רק חצי מהמנות. לא מקום זול, בלשון המעטה, אבל שווה בהתחשב בזה שלדעתי המקום מצליח להתמודד עם פיטר לוגר האגדית, ובלי שצריך לנסוע לברוקלין.

כאמור - בפוסט הבא הגיגים על לונדון. Stay tuned!