The city (& the woman) that never sleeps (על דאגות ובראוניז)

באמצע הלילה התעוררתי בבהלה, מחשש שמא הויזה שלי לארה"ב לא בתוקף. זה ישמע מוזר, אבל לא מדובר באירוע חריג. אני נוטה לדאוג לא מעט. לפעמים אני לא בדיוק יודעת למה אני דואגת, אז אני חושבת על זה רגע ומיד נזכרת בסיבות לדאגה. לזכותה של הדאגה הפעם יאמר, שהיא לא היתה משוללת הגיון, בהתחשב בזה שאני טסה לניו יורק בעוד 12 ימים (למעשה 11 ימים ו-15 שעות, אבל מי סופר).

העניין הוא שאצלי, דאגה יכולה להוביל לדאגה אחרת ותוך זמן קצר, נערכת אצלי בראש מסיבת דאגות שלא היתה מביישת אף מועדון בתל אביב. ככה לדוגמא, המחשבה על הויזה לארה"ב, גרמה לי לחשוב שאני לא באמת יודעת איפה הדרכון. העדרו של הדרכון גרם לי לחשוב שאולי אצטרך להוציא דרכון חדש ושיש לי רק עוד שבועיים עד הנסיעה להספיק לעשות את זה. המחשבה שיש לי רק עוד שבועיים עד הנסיעה, גרמה לי לחשוב על כל המשימות שאני צריכה להשלים לפני הנסיעה.

ולחשוב שכל הנסיעה הזאת נועדה כדי להתנתק קצת מכל הדאגות...

אז קמתי. חיפשתי את הדרכון. מצאתי אותו. בדיוק איפה ששמתי אותו. גיליתי שעוד יש לי קצת זמן לפני שהויזה תפוג. לא הרבה. חמש שנים בערך. וביססתי שוב את המסקנה שלדאוג לגבי בעיה עוזר לפתור אותה בדיוק כמו שנגינת מוצרט בפסנתר מסייעת בפתרון בעיות בפיזיקה מולקולרית. אפשר להעריך את הניסיון, אבל הוא לא ממש בכיוון.

אז לכבוד הנסיעה הקרובה לניו יורק, הנה המתכון של דגנית, אמא של גיסתי לבראוניז. אחד המאכלים הכי אמריקאיים שיש.

בראוניז של דגנית (מתכון מקורי)
המצרכים:
200 גרם שוקולד מריר
200 גרם חמאה
4 ביצים
1.5 כוס סוכר
2 שקיות סוכר וניל
1.5 כוס קמח
1.5 כפיות אבקת אפיה

להכנה:

1. מחממים תנור ל- 180 מעלות.
2. ממיסים את השוקולד והחמאה בקערה מעל סיר עם מים רותחים (באן מארי), או במיקרוגל. מניחים בצד לצינון.
3. מקציפים את הביצים עם שני סוגי הסוכר. כשתפוח ובהיר, מוסיפים את השוקולד בהדרגה, תוך ערבוב או הקצפה במהירות נמוכה, עד שאחיד.
4. מערבבים בקערה את הקמח עם אבקת האפיה ומוסיפים לתערובת הביצים והשוקולד. 
5. כשאחיד, מעבירים לתבנית מלבנית מרופדת בנייר אפיה ומשומנת.
6. אופים 40 דקות. בסיום האפיה פותחים את דלת התנור ומשאירים את העוגה להתקרר בתנור.
7. מוציאים את העוגה, מסמנים ריבועים אך לא חותכים. מעבירים למקרר לכמה שעות ואפילו לילה.
8. מוציאים מהמקרר וחותכים לריבועים. מומלץ לא גדולים מדי. מדובר בפצצת שוקולד משמעותית. 

פינת האינדבידואליסט:


המתכון מגיע עם הוראה מפורשת "לא לשנות ולא לאלתר". לא יודעת מה אתכם, אני לא מסתבכת עם חמות. גם לא עם זו של אחי.

ואם יש לכם המלצות לניו יורק, וגם ללונדון, הן יתקבלו בברכה ואולי יופיעו בהמשך בבלוג. Stay tuned.

what goes up must come down (על חוק שימור האנרגיה וטירמיסו שמרים מצב רוח)

חודשים ניסה גריגורי, המורה שלי לפיסיקה בתיכון, להחדיר לראשינו חוקים בסיסיים שלפיהם, כך הוא טען, מתנהל העולם שסביבנו. אנחנו  מצדנו חשבנו שלאיש שחושב שגיוון אופנתי זה להחזיק מכנסי קורדרוי בחום בהיר ובחום כהה, כנראה אין מה ללמד אותנו על החיים. רק לאחרונה, בחלוף יותר מדי שנים, הצלחתי להבין שלפחות לגבי חוק שימור האנרגיה הוא צדק. 
חוק שימור האנרגיה קובע שאנרגיה איננה נוצרת יש מאין ואיננה אובדת, אלא עוברת מגוף לגוף ומשנה צורה. מתברר שיש לחוק הזה לא מעט יישומים בחיי היום יום. למעשה, החוק הזה גוזר מספר חוקי משנה, המבוססים כולם על אותו עיקרון.

לדוגמא, "חוק שימור השומן", המכונה גם "חוק שימור הישבן". בכל מקום שמישהו מאבד במשקל, מישהו אחר מעלה אותו. כן, איכשהו תמיד כשישבן אחד מצטמצם, ישבן אחר גדל. אין מה לעשות, "אנרגיה  אינה אובדת אלא עוברת מגוף לגוף ומשנה צורה". עכשיו לכי תנסי להילחם בחוקי הטבע ולהסביר שזה לא באשמתך, זו היא שרזתה והאנרגיה רק עברה אלייך ושינתה צורה (או ליתר דיוק את הצורה של הישבן שלך).

לא השתכנעתם? להלן דוגמאות נוספות:  "חוק שימור הכביסה". - לעולם, לעולם, לא משנה כמה כביסה תכבסו,  תתלו, תייבשו, תמיד יישאר סל כביסה מלא (ותמיד תהיה בו החולצה שאתם בדיוק צריכים לדייט); "חוק שימור הג'יפה" - מיד לאחר שהעוזרת סיימה לנקות את הבית הכלב יקיא, הילד יפיל את האוכל,על הרצפה ועוד כהנה אירועים שכל מטרתם לוודא שהבית לא יישאר נקי ליותר משעה (הזמן שבין סיום העבודה של העוזרת להגיעכם הביתה מהעבודה).

לכן, גם כשנתקלתי במחסום כתיבה בשבועות האחרונים, לא נלחמתי בו.  הבנתי ששעה שאני לא מצליחה לחבר מילה למילה, אי שם מישהו חווה פרץ יצירתיות, ולכו תדעו מה הוא יכתוב או ימציא לטובת האנושות. כזו אני, אלטרואיסטית, ומוכנה - To take one for the team. 


לעומת זאת כשאני מרגישה שהשלכות "חוק שימור הבאסה" הולכות  להתרגש על ראשי, אני נכנסת למצב מגננה ומכינה את הטירמיסו הזה, כשכשמו כן הוא, מרים (מצב-רוח) אל-על. כי חוסר יצירתיות וערימות כביסה זה בסדר - אבל שאת הבאסה יקח מישהו אחר בבקשה.

טירמיסו
*מבוסס על מתכון של אהרוני


המצרכים:


4 חלמונים
2/3 כוס סוכר
350 גרם מסקרפונה
2 חבילות שמנת מתוקה
2 כפיות תמצית וניל
חבילה ביסקוטים
כוס קפה (רצוי אספרסו או פילטר, אבל אני לא אספר אם תשתמשו בקפה מגורען)
4 כפות ליקר (ליקר קפה, בייליס, אפשר גם ויסקי)
אבקת קקאו 

להכנה:

1. במערבל עם וו הקצפה, מקציפים את החלמונים עם הסוכר עד לקבלת תערובת תפוחה ובהירה (5 דקות).
2. מוסיפים את הגבינה ומערבלים כדקה עד לקבלת תערובת אחידה. מעבירים לקערה.
3. בקערת המערבל (אין צורך לשטוף) מקציפים שתי חבילות שמנת לקצפת יציבה.
4. מוסיפים את תמצית הוניל. מקפלים פנימה את תערובת החלמונים והגבינה עד שהתערובת אחידה.
5. מוסיפים את הליקר לקפה.
6. טובלים את הביסקוטים בזריזות בקפה ומסדרים בשכבה אחת בכלי. אני באופן אישי כנראה לא זריזה מספיק, כי הביסקוטים תמיד מתפרקים לי. לכן, אני מסדרת אותם יבשים בכלי, ואז מרטיבה אותם בקפה באמצעות כף. שימו לב לא להטביע את הביסקוטים, אלא לראות שהם סופגים את הנוזל, ורק אז להמשיך הלאה.
7. מניחים כמחצית מכמות הקרם על הביסקוטים.
8. מפזרים קקאו (הכי טוב באמצעות מסננת קטנה).
9. עורכים שכבה נוספת של ביסקוטים (טבולים בקפה או שמרטיבים אותם אחרי שמסדרים). מניחים את שארית הקרם ומחליקים יפה.
10. מפזרים שוב קקאו.
11. מכניסים למקרר למספר שעות כדי שהרכיבים יכירו ויתיידדו זה עם זה.

פינת האינדבידואליסט:

1. אם במקרה יש לכם חברה מאוד טובה, שמאוד אוהבת טירמיסו, אבל היא בהריון (מקרה היפותטי לחלוטין), אפשר להשקיע ולהכין את הטירמיסו על בסיס זביונה במקום ביצים חיות. את החלמונים והסוכר מקציפים במיקסר ידני בקערה חסינת חום עד שהתערובת תפוחה. מניחים את הקערה מעל סיר עם מים ברתיחה עדינה (באן מארי) וממשיכים להקציף עד שהתערובת בהירה וסמיכה מאוד. מניחים להצטנן היטב לפני שממשיכים בהכנת הטירמיסו.
2. בין השכבות אפשר לגוון ולפזר שוקולד מגורר, או ברס (אגוזים מקורמלים וקצוצים דק, להשיג בחנויות מתמחות).

בפוסטים הבאים, על הטיול הקרב ובא לניו יורק ולונדון. Stay tuned!

Strawberry fields forever (על עקביות וגלידת תותים)

בכל אביב, ביום הראשון שהשמש יוצאת ומספיק חם ללבוש חולצה קצרה, אני נשרפת. זאת הודות לשני גורמים עיקריים. ראשית, העובדה שמכל מאגר הגנים שמסתובב אצלינו במשפחה שני האחים שלי קיבלו את מראה המאהב האיטלקי, ורק אני נתקעתי עם צבע עור שבא בשני מצבי צבירה בלבד: לבן ואדום. שנית, אני עקבית. ולכן בתחילת כל אביב אני נשרפת. ככה הבן שלי יודע שהגיע הקיץ. העובדה שאמא שלו נשרפת היא מבחינתו מסימני האביב לא פחות משהחצב מסמן את בוא הסתיו. הייתם מצפים שאפיק לקחים, אך מתברר שיש דברים שפשוט לא משתנים.

הנה קחו אותי. בגיל 32 כשהתגרשתי, חשבתי לעצמי, שהנה אני חוזרת לגיל 20, אבל עם כל הניסיון, החכמה והבגרות שצברתי. איזה אחרת ואיזה נעליים. מצאתי את עצמי בדיוק באותה נקודה וקלולס כשהייתי בגיל העשרה. כפי שאמרתי, דברים לא משתנים. צפוי אתם אומרים? עקבית אני עונה. ממש כמו עונות השנה.

אז לכבוד האביב שבא בעקביות כל שנה, הנה גלידת תותים קלה להכנה, שלא צריכה שום שינויים ומצליחה בעקביות בכל פעם. את התותים קטפתי במושב גאולים, ביום הראשון שלבשתי חולצה קצרה. חזרתי עם יופי של תמונות, שתי סלסלאות תותים, ועור בצבע אדום.

גלידת תות 


המצרכים:
כוס רסק תות (מרסקים את התותים במעבד מזון או מוט בלנדר)
3/4 כוס סוכר
1 חלבון ביצה


להכנה:
מניחים את כל החומרים בקערת המערבל עם וו הקצפה (בלון). מקציפים עד שמכפיל נפח והקצף עמיד. כדי לוודא שמוכן מרימים קצת עם כפית הפוכה ובודקים שהקצף אינו נופל או מתעקם. מקפיאים למשך לילה. היא כל כך קלה להכנה וכל כך טעימה, שכדאי מראש להתחיל עם כמויות כפולות ואפילו משולשות.

אם התותים לא ממש מתוקים, או שאתם מחובבי המתוק, אפשר להשתמש גם בכוס סוכר במקום 3/4 כוס.

The left ear, The right ear & The final frontier (עוגיות תה בציפוי שוקולד )

האמת צריכה להיאמר, גם אם היא קשה. אוהבת את פורים, חולה על משלוחי מנות, לא סובלת אוזני המן. כן, כן. הגיע הזמן שמישהו כאן יגלה אומץ ויגיד את הדברים כהוויתם, גם אם תתלו אותו ליד וייזתא על העץ. אוזני המן זה לא דבר טעים. לא, גם לא שלכם (או שלכן). לא, גם לא אם תמלאו אותן בתמרים, או בשוקולד או ברחת לוקום תורכית. לא טעימות. חבל על השוקולד.

סלחו נא לי חברותיי לבלוגספירה הקולינרית, אתן יודעות שאני אוהבת מאוד את מה שאתן עושות, אבל באוזני המן אני שמה את הגבול.

בתור ילדה, עוד לפני שהבנתי שאין מה לנסות בכלל, הרגשתי בכל פעם מרומה כשהגעתי לאוזני המן. במסורת פורימית של תחפושות ותעלולים, העוגיות האלה עובדות עליך. מרחוק זה נראה כמו שוקולד שם בפנים, ואז פרגגגגגגגגגגג. בעעעעעעעעעעעעעעעעעעע. לא טעים ונתקע בשיניים. וזה עוד לפני שהתחלתי לדבר על היחס הלא פרופורציונלי בעליל בין הבצק למלית. אני מבינה שמדובר באירוע בהשראה פרסית, אבל זה לא אומר שאני צריכה להסכים שמתקמצנים עליי במלית עוגיות, ודוחפים לי בצק שק"מ בכמויות שמספיקות לכל עשרת ילדי המן.
עוד יותר עצבן אותי שממלאים את משלוחי המנות באוזני המן, שגם תופסות מקום על חשבון הדברים הטעימים באמת, וגם עושות פירורים מגעילים, שנדבקים לשוקולדים המעטים שכן מצאו מקום במשלוח. זה כמעט גרוע כמו לשים במשלוח מנות ביסלי או במבה בבודדים (לא סתם הם והפירורים שלהם תמיד נשארים אחרונים וגלמודים במשלוח).

בכלל הרעיון של לקרוא לעוגיות על שם איבר אנושי, ובפרט ההשוואה בין עוגיה עם מילוי לאוזן, הוא, איך נגיד, לא מהרעיונות המפוארים יותר שהיו לעם היהודי. נו באמת. קו המחשבה שהניב את התפלצת הזו לא ברור לי. מכל המשתאות המפוארים במגילה, זה מה שקיבלנו? אוזניים של גויים? ועוד במילוי פרג? האם היהודים לא סבלו מספיק?

אז לכל אלה שבסתר מסכימים איתי (ואני יודעת שיש לא מעט כאלה), אני מציעה אלטנטיבה למילוי משלוח המנות. עוגיות חמאה בציפוי שוקולד. אפשר להכין בכל צורה שתרצו, לפי מלאי חותכני העוגיות במטבח שלכם. אבל הכי מגניב, לחפש את העוגיות לתיונים, גם מתאים לרוח פורים וגם הולך טוב עם הסערה של הימים האחרונים.

עוגיות חמאה בציפוי שוקולד

המצרכים:
1 שקית (100 גרם אבקת סוכר)
200 גרם חמאה
1 כפית תמצית וניל
300 גרם קמח
1/4 כפית מלח
1/4 כוס (60 מ"ל) שמנת מתוקה
100 גרם שוקולד מריר לציפוי

להכנה:

1. במערבל עם וו גיטרה מערבלים חמאה ואבקת סוכר לתערובת קרמית. מוסיפים את תמצית הוניל ומעבדים קלות.
2. מוסיפים את השמנת, המלח, וחצי כוס מהקמח ומעבדים שוב עד לקבלת משחה חלקה.
3. מוסיפים את שארית הקמח ומעבדים עד שמתקבל בצק רך ואחיד.
4. עוטפים בניילון נצמד ומכניסים למקרר לשעתיים, כדי שיהיה נוח לעבודה.
5. מחממים תנור ל- 180 מעלות.
6. מרדדים את הבצק, על משטח מקומח, לעובי של 1/2 ס"מ.
7. קורצים עוגיות בחותכן עוגיות (או בכוס למאותגרים בתחום אביזרי המטבח). אם רוצים עוגיות תה משתמשים בסרגל (או משהו ישר אחר למאותגרים בתחום הציוד ההנדסי) וגלגלת (או סכין, עיין ערך מאותגרים), כדי ליצור מלבנים. קוטמים את שתי הפינות העליונות בכל מלבן, כדי ליצור צורה של תיון.
8. מניחים את העוגיות בתבנית מרופדת בנייר אפיה (אין צורך לשמן את הנייר). אם מכינים תיונים, מחוררים את החלק העליון של התיון באמצעות שיפוד, כדי שיהיה אפשר בהמשך להכניס את החוט.
9. אופים 15-20 דקות, עד שהעוגיות יציבות ומזהיבות קלות. שימו לב שלקראת הסוף הם משחימות במהירות אז בפעם הראשונה להציץ עליהן מדי פעם.
10. מצננים לחלוטין על רשת.
11. עד שהעוגיות מצטננות מכינים חוטי רקמה באורך 15 ס"מ ומקפלים באמצע. את הצד הפתוח של הלולאה נדביק בתוך מלבן נייר שקופל לשניים ליצירת ריבוע. אלה יהיו חוטי הטבילה של התיונים.
12. ממיסים שוקולד (בקערה מעל מים רותחים או במיקרו) ומצננים מעט. 
13. טובלים כל עוגיה בצד השלם, עד פחות מהמחצית, כדי לייצר את החלק של התה בתיון.
14. מניחים על הרשת להצטנן ולהתקשות.
15. כשהעוגיות מוכנות משחילים את הלולאות בחורים, ואז את הנייר לתוך הלולאה, כדי ליצור מעין קשר.

פינת האינדבידואליסט - אפשר להכין עוגיות צ'אי, עם מוסיפים לבצק כפית קינמון, חצי כפית ציפורן ורבע כפית אגוז מוסקט. לחובבי ההדרים אפשר להוסיף גרירת תפוז לתערובת העוגיות וגם להשתמש בשוקולד תפוז לציפוי.

*המתכון לעוגיות החמאה הוא של קרין גורן (ששת - מתוקים), את הרעיון לעוגיות ראיתי פעם באיזה עיתון נשים (ללמדך שיש לפעמים גם צדדים חיוביים לתור אצל רופא השיניים). 

חג פורים שמח!

Blood and liquor are thicker than water (על אהבת אחים וליקר הדרים)

הפוסט הזה נכתב בצורה קצת שונה. כלומר, בדרך כלל אני קודם חושבת מה אני רוצה להכין, קונה חומרי גלם, מצלמת אותם, מכינה את המנה ואז מצלמת גם אותה. מה שגורם לזה שאחר כך אני נתקעת עם הרבה מאוד חומרי גלם. כשזה שוקולד זה אחלה, כשזה בצל, זה קצת פחות מלהיב. את הארטישוק נתתי לאמא שלי, זה הדבר הכי יצירתי שעלה לי בראש לעשות איתו. אבל שוב אני סוטה מהנושא.

הפוסט הזה כאמור, עבד קצת אחרת. זה התחיל בזה שאחי האמצעי נתן לי לשתות ליקר אתרוגצ'לו שהוא הכין (כן,כן, מאתרוגים). עכשיו, אני אוהבת את אחי מגיל קטן (כלומר, מהרגע שהוא הפסיק להרביץ לי, אי שם ביסודי) אבל שמתי לב שאחרי האתרוגצ'לו הזה, התחלתי לאהוב אותו אפילו קצת יותר. גילוי נאות יחייב אותי לומר, שמרבית סוגי היין, הליקרים או הקוקטיילים יגרמו לי להרגיש ככה אחרי כוס אחת, בהיותי לא עמידה לאלכוהול בעליל. אבל בכל זאת, האתרוגצ'לו הזה היה ממש טעים ובעיקר מאוד מיוחד. כמו אחי.

כן, יש להודות בכך שאחי הוא בחור ייחודי. או במילים אחרות, מדובר בטעם נרכש. פינת האינדבידואליסט? נכתבה עליו. האיש לא יכול לעשות משהו כמו כולם.
לדוגמא, רוב האנשים קונים אתרוג פעם בכמה חגי סוכות, במקרה הטוב. אחי יקנה חמישה קילו אתרוגים מתימני זקן בשוק הפשפשים ואז ימצא כל מיני דברים מקוריים לעשות איתם.


דוגמא נוספת היא שיחה שנערכה בינינו לא מזמן, ולהלן ציטוט מדוייק:

אחי: "חבל שלא נזכרת בזה קודם".

אני: "אבל דיברתי איתך על זה לפני שלושה שבועות"

אחי: "היית צריכה לזהות שאני לא מקשיב".

אמרתי לכם - מקורי. 


אבל האמת היא שהבחור, מעצב במקצועו, גם יצירתי ומוכשר במיוחד. במסגרת יחסי הגומלין בינינו, הוא בנה לי במו ידיו את המטבח בבית (כולל האי) וחסך לי עשרות אלפי שקלים, ואילו אני דואגת עד היום להזכיר לו שיש מגירה אחת שהוא עדיין לא התקין (מוכשר, מוכשר, אבל שיגמור כבר את המטבח למען השם). 

אז כאמור, בהתאמה מושלמת לאיש, גם הפוסט הזה נבנה אחרת. קודם היה האתרוגצ'לו ואחר כך הלכתי לחפש אתרוגים. מצאתי אותם (באופן מפתיע ולא צפוי) אצל תימני זקן בשוק הפשפשים. הזקן מצדו היה כל כך המום מזה שלא התמקחתי איתו על המחיר, שהוא הוסיף לי עוד אתרוג אחד בחינם לשקית. הוא גם הסביר לי שאלה אתרוגים תימניים ולכן הם גדולים במיוחד (ככל הנראה בניגוד לאחיהם הקטנים ה"רגילים" שלא גדלו לצלילי שושנה דמארי).

אחר כך גיליתי שאחי גם הכין ריבת אתרוגים וחשב שישמור אותה רק לעצמו. נו, אז הוא חשב. כיוון שהייתי צריכה גם לטעום, גם להכין וגם לצלם, צנצנת אחת הגיעה לביתי ולא עמדה לה עוד זכות השיבה. שנאמר, אתרוג משוחרר לא יוחזר.

אתמול הייתי בשוק הפשפשים, והתימני עדיין שם, עם אתרוגי שושנה דמרי והכל. מה שכן, לא חייבים לסוע לשוק הפשפשים לחפש אתרוגים.  אני יודעת, אינדבידואליזם זה נחמד ואנחנו גם אוהבים אלכוהול, אבל בכל זאת יש גבול. 

אז אפשר בהחלט להכין את הליקר הזה גם עם פירות הדר אחרים (לימון, אשכולית). אני הוספתי תבלינים כמו פרחי לבנדר ללימון, וכוכבי אניס לאשכולית אדומה. את הריבה הכנתי עם מקלות קינמון, תרמילי הל ומסמרי ציפורן. בקיצור, בהתאם למסורת המשפחתית, זה הזמן להפגין יצירתיות. תתפרעו. יצא לכם מיוחד ונהדר. בדיוק כמו אחי.

ליקר הדרים:

המצרכים:

7-8 אתרוגים (או 12 לימונים, או 10 אשכוליות אדומות - תלוי בגודל)

750 מ"ל כוהל 96%

מים

600 גרם סוכר

תבלינים (אם רוצים)

להכנה:

1. מנקים היטב את פירות ההדר (כדי להסיר שאריות ריסוס, אם יש).
2. באמצעות קולפן קולפים את הקליפה הצבעונית הדקה. משתדלים בלי החלק הלבן, שיש בו מרירות.
3. מכניסים את הקליפות לצנצנת ומכסים באלכוהול.
4. סוחטים את פירות ההדר ושומרים את המיץ (אפשר להקפיא).
5. אם רוצים להכין ריבת אתרוגים (המתכון בהמשך), שומרים את  החלק הלבן של האתרוגים ואת הגרעינים.
6. משהים שבוע לספיגת טעמים.
7. אחרי שבוע מסננים את האלכוהול.
8. שמים כוס מיץ הדרים (אם נשאר לכם פחות מיץ זה גם בסדר) ומשלימים את המיץ עם המים לכמות של 750 מ"ל (אפשר גם להשתמש רק במים).
9. מרתיחים את הנוזל עם הסוכר עד שכל הסוכר נמס. מצננים.
10. מערבבים את האלכוהול עם סירופ הסוכר, ומעבירים לבקבוקים.
11. לא חייבים לשמור במקרר, אבל לדעתי הליקר הכי טעים כשהוא קר. !Salut

הפינה הירוקה (זה לא שאנחנו קמצנים, אנחנו פשוט שומרים על הסביבה ולא זורקים שום דבר)
נו, אז קילפתם פירות הדר לרוב ונתקעתם עם סטוק מרשים של פירות הדר קלופים. הנה כמה הצעות במסורת "דן חסכן":

1. את הלימונים סחטו למיץ והקפיאו בתבניות של קוביות קרח או תבניות מאפינס קטנות (בכמות של 1/2 כוס). תקבלו כמות מדודה של מיץ לימון בשלוף לכל שימוש מטבחי, החל מלימונדה וכלה בסלט פסטה ועוף ברוטב לימון וצלפים.
2. אשכוליות -  יחלוף עוד שבוע עד שהליקר יהיה מוכן, אך אל דאגה! לא נשאיר אתכם נטולי אלכוהול בינתיים. ממיץ האשכוליות אפשר להכין קוקטייל ערק אשכוליות, ביחס של 1/3 מידה ערק ל- 3/4 מידה מיץ אשכוליות (עם או בלי נענע). מגישים עם קרח. 
3. ואם בכל זאת מצאתם אתרוגים, הקליפה הלבנה הבשרנית שלהם מתאימה להכנת ריבה מרירה מתוקה ומאוד מיוחדת, לפי המתכון של אחי:

ריבת אתרוגים:


המצרכים:

קליפות אתרוגים ששהו באלכוהול

הקליפה הלבנה הספוגית של האתרוגים, חתוכה לקוביות

500-750 גרם סוכר

מעט מים

גרעיני אתרוג

תבלינים (מקלות קינמון, גרעיני הל, מסמרי ציפורן)

להכנה:

1. משרים את קוביות קליפת האתרוגים במים למשך מספר ימים ומחליפים מדי פעם את המים (כדי להוציא את המרירות).
2. צוררים את הגרעינים והתבלינים בבד או בכלי שנועד לכך.
3. בסיר גדול מניחים את קוביות האתרוגים, הקליפות שנותרו מהכנת הליקר, הסוכר, מעט מים ואת הגרעינים והתבלינים.
4. מבשלים עד שמקבל צבע ענברי ועובר את "מבחן הצלחת" (45 דקות לערך).
5. כדי לוודא שהריבה מוכנה בודקים באמצעות "מבחן הצלחת". מטפטפים מעט ריבה על צלחת ששהתה במקפיא ומעבירים אצבע באמצע. אם הפס נשאר והריבה לא חוזרת וסוגרת את הפס סימן שהיא מוכנה. 
6. מעבירים לצנצנות מעוקרות ושומרים במקרר.

ורק בשביל שלום הבית, יובהר, שיש לי עוד אח, צעיר יותר אבל נהדר לא פחות, שיופיע בקרוב בפוסט משלו. Stay tuned.

for god's sakes, haven't the jewish people suffered enough? (ארוחה זוגית לכבוד וולנטיין)

המייל שקיבלתי באמצע חודש ינואר, היה נורא מלחיץ:
"Only one month left!".

מיד פתחתי אותו. הרי נותר רק עוד חודש, ולא בחורה כמוני תיתפס לא מוכנה. זו היתה טעות. מתברר שהמאורע הזה, שדורש חודש של הכנות, והתראות ממוחשבות, הוא לא אחר מוולנטיין. באמת? כבר? וולנטיין? haven't the Jewish people suffered enough?

אני מודה שאף פעם לא הבנתי את העניין הזה עם וולנטיין. גם לא כשהייתי עמוק בתוך תיבת נוח. ניחא טו' באב. הנה חג שאני יכולה להבין. דבר ראשון, כמיטב המסורת היהודית רבת השנים דואגים לרווקים – כי התשובה היא שלא סבלנו מספיק ולמה שרק אנחנו נסבול. דבר שני באים בלבן ומדברים במונחים של חטיפה, סחיטה באיומים ואשם תורם. נו, לזה אני ממש יכולה להתחבר בתור עורכת דין.

וולנטיין לעומת זאת מדבר בשפה שונה לגמרי. לא ברור לי למה, לקראת ה"חג" הזה, כל קניון בסביבה נראים כאילו דובון 'כפת לי ביצע שם פיגוע התאבדות. ולא סתם דובון 'כפת לי פשוט. לא, לא. המדובר בדובוני 'כפת לי דור שלישי. עם קשתות שיוצאות מהבטן.

אני גם לא מבינה את הכפייתיות הזאת ללבבות וחיות פרוותיות בצבעים של אדום וורוד. את הלב הוורדרד שלי אני מעדיפה צלוי על שיפוד, ולא מכוסה פרווה.

במיוחד קשה לי לסלוח על שוקולד זול, נטול אחוזי קקאו, או, רחמנא ליצלן, צימקאו (עוד המצאה שמקשרת בין סבל ליהודים). וזה שעוטפים אותו בנייר אדום מבריק, לא עושה אותו פחות מבחיל. 


מצד שני, אני מודה שיש הרבה דברים שאני לא מבינה, ומי בכלל אמר שאני חייבת להבין הכל. ואולי פשוט, כמו שג' אומר, "בשביל לעשות לאהוב שלך גוד טיים - גם סיבה לא לגיטימית היא סיבה מספקת". 


אז בהתאם למסורת היהודית רבת השנים לפיה "אין מה לעשות, פוגרום זה פוגרום", קבלו ארוחה רומנטית זוגית. הרעיון היה לייצר ארוחה שנראית מושקעת, אבל תשאיר אתכם עם מספיק אנרגיות (ולא בשביל לנקות את המטבח). אז בחרתי מתכונים שנראים מרשימים, אבל ממש לא מסובכים להכנה. אתם לא חייבים לספר את זה לאף אחד, פשוט תגידו :"בשבילך אני מוכן להשקיע את כל הזמן שבעולם".


אה, ואל תדאגו, על אף הלבבות -
No care bears were harmed in the making of this post*

ארוחה זוגית לוולנטיין

קוקטייל למצב רוח רומנטי 

זוכרים שנשאר לכם סירופ דובדבנים מעוגת השוקולד והדובדבנים? אז קצת ממנו בתחתית כוס קאווה וסגרתם עניין. 


מרק וישיסואז (קרם כרישה ותפוח אדמה)

מצרכים:
50 גרם חמאה
3 כרישה קצוצות (החלק הלבן בלבד)
1 בצל קצוץ
3 מקלות סלרי קצוצים
1 שן שום קצוצה
1 תפו"א קלוף וחתוך לקוביות
3 כוסות ציר ירקות (או מים עם כף אבקת מרק)
ו חבילת שמנת


להכנה:

1. ממיסים את החמאה בסיר.
2. מוסיפים את הכרישה, הבצל, הסלרי והשום, מערבבים, מנמיכים את האש ומבשלים 15 דקות, עד שמתרכך אך לא משחים. מערבבים מדי פעם.
3. מוסיפים את הציר ותפוח האדמה ומביאים לרתיחה. מנמיכים את האש, מכסים ומבשלים 20 דקות.
4. מצננים מעט וטוחנים במוט בלנדר (או במעבד מזון). מביאים לסף רתיחה, מוסיפים את השמנת ומביאים שוב לסף רתיחה.

פינת האינדבידואליסט: עזבו אתכם - Why mess with perfection?

בליני מהירים (עם שמנת וביצי סלמון)

מצרכים (לתריסר בליני):
1 כוס קמח תופח מאליו
ביצה
חצי כוס (+כף) חלב
קורט מלח
שמנת חמוצה
ביצי סלמון


להכנה:

1. מנפים את הקמח עם המלח לקערה. מכינים גומה באמצע הקמח.
2. בקערה טורפים את הביצה עם חצי כוס החלב. מוסיפים את הביצה והחלב לתערובת הקמח תוך כדי טריפה, עד שהבלילה חלקה. אם היא קשה לערבוב, אפשר להוסיף כף של חלב.
3. משהים במקרר חצי שעה.
4. מחממים מחבת לחום בינוני וממיסים מעט חמאה.
5. מניחים כף מהתערובת ומשטחים מעט. מטגנים עד להזהבה מכל צד. (שימו לב שהבליני די שמנמנים, כך שצריך להקפיד שהם יהיו מוכנים גם באמצע)
6. מניחים כפית שמנת על כל בליני, ומעליה מעט ביצי סלמון.

פינת האינדבידואליסט: במקום ביצי סלמון, אפשר להשתמש במחית פטריות כמהין, שמוכרים במעדניות וגם בחלק מהסופרים. צנצנת קטנה, שמספיקה לחמישים בליני בערך, עולה 26 ש"ח.

סלט ארטישוק וגבינת פיקורינו

מצרכים:


לסלט:
1 צנצנת ארטישוק מתובל בשמן (של PONTI, להשיג בסופר במדף של השימורים)
צרור עליי רוקט/רוקולה/גרגר נחלים
חופן פיסטוקים קלופים וקלויים במחבת
שבבי גבינת פיקורינו (באמצעות קולפן)


לרוטב:
1/4 כוס שמן מצנצנת הארטישוק
1/2 כוס שמן זית
1/2 3 כפות חומץ שרי או בן יין אדום
מלח, פלפל לבן


להכנה:

1. מסננים את הארטישוק מהשמן ושומרים אותו בצד.
2. מכינים רוטב ויניגרט: מכניסים את כל חומרי הרוטב לצנצנת ומנערים היטב.
3. מערבבים את העלים הירוקים בקערה, עם הפיסטוקים ומעט מהרוטב. 
4. מסדרים חצי מהארטישוקים על כל צלחת. מעליהם עורמים את תערובת העלים.
5. מפזרים מעל את שבבי גבינת הפיקורינו.
6. מזלפים מעט רוטב.

פינת האינדבידואליטס: במקום פיקורינו אפשר להשתמש גם בפרמז'ן או גבינה דומה.

מוס שוקולד מושחת

מצרכים:

1 מיכל שמנת מתוקה

1 כוס חלב

250 גרם שוקולד מריר, חתוך לקוביות

2 ביצים

1/4 כוס סוכר

קורט מלח

* המצרכים מתאימים להכנת שש מנות בערך, תלוי בגודל הכלים. אם אתם מכינים רק לשניים, חלקו את כל המצרכים לחצי, ופעלו לפי המתכון.

להכנה:

1. מניחים בבלנדר את השוקולד, הביצים, הסוכר והמלח.
2. מביאים את החלב והשמנת לידי רתיחה, בסיר.
3. יוצקים את תערובת החלב והשמנת החמה לתוך הבלנדר ומערבלים דקה אחת במהירות נמוכה.
4. יוצקים לתוך ספלונים קטנים או כוסות יין.
5. מקררים במקרר שעתיים לפחות ורצוי יותר.

פינת האינדבידואליסט: לא מספיק לכם מוס שוקולד שחיתותי בשניה וחצי עבודה? הקציפו מיכל שמנת מתוקה עם כפית נס קפה וכף סוכר, ועטרו את כוסות מוס השוקולד, לאחר הקירור.

עד כאן. לקפה של הבוקר שלמחרת, אתם לא באמת צריכים מתכון...


ואם אנחנו כבר באוירה זוגית, יש לבלוג דף חדש בפייסבוק. פרגנו באיזה לייק. מבטיחה להחזיר הרבה חום ואהבה :-)

Sanity is totally overrated (עוגת שוקולד למקרי חירום)

בין המינוס לפלוס, בין הילד ללשעבר, בין עורכי דין לשופטים, לפעמים קצת קשה לשמור על שפיות. תוסיפו לזה ניסיון לנהל סוג של חיים אישיים, ואפשר לוותר על שפיות ולהתחיל לדבר על שגעון בעצימות נמוכה (ביום טוב).

רוב הזמן אני מרגישה שיש כמה אנשים שמדברים בראש שלי. כל אחד על עניין אחר. זה על הקריירה המקרטעת משהו, זה על התיק המציק, זה על תרגיל הצילום שעוד לא התחלתי להכין וזה על מתי כבר תחזרי לעולם הדייטים. בקיצור, הבנתם את הרעיון, יש שם די הרבה רעש, וגם זה כשהם עושים טובה ומדברים כל אחד עם עצמו ולא אחד עם השני.

אז פיתחתי כמה דרכים לשמור על שפיות. כשאני מתעמלת, הקולות מנמיכים ווליום כדי שאני אוכל להקשיב לפליי-ליסט. ככה גם כשאני מתחילה לבשל בשביל לצלם (וגם לאכול ואולי לפרסם). לכמה שעות, כמו שאומרים, I used to be schizophrenic but now we are ok.

אבל כשהמצב ממש קשה, ג' מציל אותי. ג' הוא החבר הכי טוב שלי. הוא הטלפון הראשון בסוף של יום מוצלח, או כשירדתי קילו במשקל, או כשמשהו הצליח בדיוק כמו שרציתי. הוא גם הטלפון הראשון אחרי דייט הזוי במיוחד, כשהלשעבר שיחיה מרגיש צורך להזכיר לי למה התגרשנו, או כשאני צריכה דחיפה לא עדינה לכיוון חדר הכושר. 
ג' נותן לי לבחור לאן יוצאים כשנפגשים, להזמין בשביל שנינו בדיוק מה שאני רוצה לאכול, ובלי שאני אומרת כלום הוא גם יודע אם אני במצב רוח לוודקה או לקאווה עם קסיס. (כן, גם אלכוהול זו שיטה לא רעה לשמור על השפיות, מצד שני אנחנו גם רוצים לשמור על הכבד)
אז כשהחלטתי להקדיש את הפוסט הראשון שלי לשוקולד (סוג של אקמול נפשי בפני עצמו), מיד הודעתי לו שיארוז את אהבת חייו, ושיבואו מירושלים למעוז השפיות הזמנית במישור החוף.
זה עוד דבר שאני אוהבת אצל ג' - הוא מקבל שאני לא נוסעת לירושלים והוא צריך לבוא לכאן תמיד, והוא אפילו לא מתלונן. כמעט. רק קצת. טוב, הרבה. אבל בשביל שוקולד הוא בא. בלי להתלונן.
אז הנה, הפוסט הראשון, מוקדש באהבה רבה, בעיקר לשוקולד, וקצת לג'.

עוגת שוקולד משוגעת עם דובדבנים (שיכולה להחזיר את השפיות, לפחות לרבע שעה)

לשתי תבניות מוארכות (23 ס"מ) או לתבנית עגולה בקוטר 24 ס"מ, או תריסר עוגות אישיות

מצרכים:

1 ו – 1/4 כוסות קמח

1/2 כוס אבקת קקאו

1/2 כפית מלח

1/2 כפית סודה לשתייה

1/2 כפית אבקת אפייה

150 גר' חמאה רכה בטמפ' החדר, חתוכה לקוביות

כוס סוכר

2 ביצים L + חלמון בטמפ' החדר

1 כפית תמצית וניל

גביע (200 מ"ל) יוגורט 3% (או אם בא לכם ממש לפרוק כל עול, שמנת)

3/4 כוס שבבי שוקולד צ'יפס גדולים (או קוביות שוקולד מריר)

קופסת דובדבני אמרנה בסירופ (בכל סופר, באזור של מוצרים לאפיה)

1/4 כוס רום/ויסקי/אמרטי (או כל ליקר אחר שתמצאו בבית ושהוא לא שנאפס מלון)

להכנת העוגה -

מחממים תנור ל- 180 מעלות.

מסננים את הדובדבנים מהסירופ.

מערבבים בקערה יחד את הקמח, אבקת הקקאו, הסודה לשתייה, אבקת אפייה והמלח (המהדרין ינפו).

בקערת המיקסר, עם וו גיטרה (K), מערבלים את החמאה יחד עם הסוכר עד לקבלת תערובת אחידה. טורפים יחד את הביצים עם תמצית הוניל ומוסיפים למיקסר, תוך כדי ערבול, בכמה חלקים עד שאחיד. מוסיפים 1/3 מתערובת הקמח וחצי מכמות היוגורט אל הקערה ומערבלים. חוזרים על כך, ולבסוף מוסיפים את השליש האחרון של תערובת הקמח.

כשהתערובת חלקה, מסירים מהמיקסר, ומקפלים בעזרת מרית את השוקולד והדובדבנים המסוננים. 

מחלקים את הבלילה בין תבניות אישיות משומנות (או בין השקעים בתבנים שקעים), או לתבניות מרופדות בנייר אפייה ואופים. 45 דקות לתבניות האישיות או המאורכות, או 65 דקות לתבנית העגולה, עד שקיסם הננעץ במרכז העוגה יוצא יבש. 

מוציאים את העוגה/עוגות מהתנור ונותנים להן להצטנן על רשת רבע שעה. בעזרת שיפוד עץ דוקרים ויוצקים את האלכוהול בצורה שווה. מצננים לחלוטין.

ומה עושים עם סירופ דובדבני אמרנה אתם שואלים? או, אז דווקא יש לי שתי תשובות מצויינות - מכינים קיר רויאל על בסיס דובדבנים במקום קסיס ומשדרגים לכולם את הקאווה. או, במצבי חירום של ממש, מחממים קצת את העוגה במיקרו, מוסיפים כדור גלידה וניל וסירופ דובדבנים, ושמים יומנה של ברידג'יט ג'ונס ב- DVD.

פינת האינדבידואליסט (כי כולם הולכים לפני המתכון, אבל אתם מיוחדים)

1. במתכון המקורי נעשה שימוש בדובדבנים מיובשים במקום משומרים. זה יוצא אחרת אבל לא פחות מוצלח. אם רוצים, צריך להשרות 120 גרם דובדבנים מיובשים (ללא חרצנים!) ב-1/4 כוס ליקר/ויסקי/רום למשך כל הלילה. מוסיפים כוס סוכר נוספץ לחמאה, ובסוף מוסיפים לתערובת את הדובדבנים המיובשים המושרים, עם האלכוהול שנשאר בקערה.
2. אפשר להוסיף ציפוי של קצפת מסקרפונה: בקערת המיקסר עם וו גיטרה מערבלים גביע גבינת מסקרפונה שהוצאתם שעה קודם מהמקרר עם רבע כוס סוכר ותמצית וניל. מחליפים לבלון הקצפה, מוסיפים קופסת שמנת מתוקה ומקציפים כ – 2-3 דקות עד לקבלת  קציפה רכה מאוד. מצפים את העוגה/עוגות ושומרים בקירור כשעתיים לפניי ההגשה. מפדרים במעט אבקת קקאו. הציפוי יחזיק גג עד למחרת (אחר כך הוא נהיה איכס, מניסיון).
3. לחובבי הז'אנר אפשר להשתמש במקום בדובדבנים מיובשים בקליפות הדרים בדיוק באותו האופן. אני באופן אישי סולדת מהעניין, אבל היי, כל אחד והטעם שלו.

 (מבוסס על מתכון של שירלי נמש - מתוקים שלי)